שמשון הגיבור - האיש ללא בית - פרק 2 מתוך 4

ב.

שמשון זינק ממרבצו כשנשוך נחש. הוא היה גבוה וכחוש, פרוע ומדיף צחנה.

"ממממה את עושה פפפפפפה? איךךךךך ידעת שאני פפפפפה"?

שמשון גמגם אך עם מעט סבלנות, שבדרך כלל לא ממש הצטיינתי בה, ניתן היה להבינו.

"מה אתה עושה פה! יש לך מושג כמה זמן אני מחפשת אחריך? כמה אני דואגת לך? קדימה, בוא נלך אלי למשרד,  ניתן לך לאכול משהו ותוכל להתחמם קצת".

נכנסנו לרכב הממונע ונסענו חזרה לתחנה.

"היי שמשון, מה קורה?" שאל אבי "אין לך מה לעשות רק לישון באוהל במזג אויר כזה?"

שמשון לא ענה. הוא ישב רועד במושב האחורי. שפתיו בעלי גוון תכלכל מעידים על מכת הקור שספג.

"כמה זמן ולמה אתה באוהל?" שאלתי

"זה הבבבבבית ששששלי. אין לי לללללאן לללללכת".

כשהגענו למשרד, ארגנתי לשמשון כריך עם גבינה ועגבנייה וכוס קפה חם מחדר האוכל. שמשון בלס ברעבתנות כשאדים עולים בו בזמן מבגדיו, מתייבשים אט אט מהתנור החשמלי הצמוד אליו.

"שמשון, אני מצטערת, אני כל כך מצטערת" לחשתי בכאב.

"זזזזזה בבבבסדר, את לא אששש  אששמה. אני יודע שעשששית כל מה ששששיכולת".

"אז זהו שמשון, כנראה שלא, אולי יכולתי לעשות עוד משהו, אני לא יודעת" אמרתי לעצמי מתאפקת שלא לבכות.

לא היתה ברירה, הייתי חייבת לבשר לו את הבשורה המרה.