מחכים לסערה

את שוכבת על המיטה, מכוסה שמיכה עבה

אני יכול לראות

איך עינייך חולפות על פני החדר

כן, הן חולפות גם על פניי

אני מביט מהחלון

אנשים מתכוננים בשקט

והגשם כצפוי, מתחיל לרדת

עוד מעט

תתחיל הסערה הגדולה

אנחנו נישאר כאן גם אם לא נרצה

עכשיו כבר אין לנו לאן לברוח

את מבקשת שאדליק רדיו

אני חושב על שירים של חורף

ואיך לא נוכל להימנע מהם היום

אני נשאר עוד כמה דקות ליד החלון

לא ממהר לחזור למיטה

אני יודע איך מרגישים שם

שני ילדים רצים במהירות הביתה

החתולים נשארים על הספסל

אצלנו הכלבה שוכבת בפינה

היא כבר מכירה אותנו

אנחנו לא נמהר לצאת מכאן

אני לא אוהב את תחושת המחנק

את לא מעזה לחשוב

כמה זמן נישאר כאן ביחד

עוד מעט אני אבוא אלייך

ושנינו נתכרבל

כמו שני ילדים שמפחדים מהחושך

בזמן שבחוץ, הברקים ינצחו את השמיים

אנחנו לא מבקשים לחפות על שום דבר

אין כאן מצעד ניצחון

וגם לא תחושת גאווה

בטלוויזיה בוודאי יציגו אותנו

כמו שניים שהתחננו על נפשם

אבל בחוץ הסערה מתגברת

ואנחנו כבר לא מסוגלים לצאת החוצה

להביט בגשם, כמו היתה זו הפעם ראשונה שראינו אותו יורד

אנחנו לא צריכים להתקשר לאף אחד

אנחנו לא נגיע, איש לא ישאל למה

שנינו מתפשטים מתחת לשמיכה

אם לא יהיה לנו חם, אז לא נורא

את שואלת אותי, איך נעביר את כל הזמן הזה

ואני יודע, יש סיכוי שנשתגע

מחבק אותך

והרעמים חושפים אותנו במערומינו

אין לנו לאן לברוח מכאן

אני מציע שנישאר כל היום במיטה

את מחייכת ואומרת

כן, לא נראה שיש לנו לאן ללכת עכשיו