האם את מסוגלת להיזכר

האם את עוד מסוגלת להיזכר

איך נראינו

לפני שהגשמנו את החלום שלנו

ונתנו למציאות להתרסק

האם את עוד יכולה

להתבטא כמו אז

להחזיר אותנו אל השדות

שרק שנינו התהלכנו בהם

לא חיפשנו את הגבולות

ולא שאלנו

האם זה כל מה שיש בחיים

האם את עוד זוכרת

איך נראינו אז

האם היינו צעירים או זקנים

האם ידענו לכבות בזמן את האור

אני מנסה להתגעגע

אבל השנים

לקחו ממני את הזכות

והשאירו אותי ריק

אולי זה את שמביטה בי עכשיו ותוהה

לאן נעלמתי

האם את עוד מסוגלת לזכור

איך היינו, לפני שקראנו לעצמנו משפחה

נשארנו ערים כל הלילה

ותפרנו חלומות

משתי קופסאות סיגריות ובקבוקי בירה

ועכשיו

את יוצאת מהבית ואני תוהה אם תחזרי

ועכשיו

אני מתעורר

ולא יודע לאן אני יכול ללכת

בלי לתהות, אם לחזור או להישאר

האם פעם הרגשת ככה?

ובלילות, ששנינו כבר לא יכולים לעשות דבר

אנחנו מדמיינים שהתקרה היא ים

אנחנו צוללים לתוכו

בקרקעית ננסה להיאחז בדברים חיים

ובבוקר שוב נתעורר כמו שאנחנו

אני אביט בך , אתהה

האם את עוד יכולה להתגעגע

לדברים שהרגנו במו ידינו

כול אחד הורג במו ידיו

את החלומות שלו

כדי להמציא מציאות

שהוא לא יכול לברוח מפניה

והנה אנחנו, יושבים זה מול זה

כמו מול המראה

ויכולים רק להתנחם

אנחנו לא היחידים

שנשארו עם געגוע, ריקים כל כך