הנסיכה של הפואמות

הלילה שלי הוא עד

המשטמה ננעצת בי כיתד

קלישאה אני בירח מלא

הרוח על החומר מתעלה

אני כמו איש הזאב הבודד

כמו ערפד שמצוואר לצוואר נודד

ומפזר את הארס שלו בעולם

אני לא עוד כבשה שנראית כמו כולם

אני גם לא שה תמים

עליו אפשר להערים

בחיוכים של קריסטל

הם כמו פרחי הפלסטיק באגרטל

שאני מנפץ אותו, ואז נודד לרסיסים

שם מתנחם בחמוקיה של המוזה

המוזה...

הנסיכה של הפואמות

אני לא מרגיש כשק של עור ועצמות

אך גם לא חתול בעל תשע נשמות

מילים נפלטות כקליע מאקדח

ודי באחת כדי שאדעך

אני עשב שוטה שלעולם לא מת

אפילו מול ארבע חזיתות של אמת

קלישאה אני בירח מלא

הרוח על החומר מתעלה

אני כמו איש הזאב הבודד

כמו ערפד שמצוואר לצוואר נודד

ומפזר את הארס שלו בעולם

אני לא עוד כבשה שנראית כמו כולם

אני גם לא שה תמים

עליו אפשר להערים

בחיוכים של קריסטל

הם כמו פרחי הפלסטיק באגרטל

שאני מנפץ אותו, ואז נודד לרסיסים

שם מתנחם בחמוקיה של המוזה

המוזה...

הנסיכה של הפואמות