שיגרת יומו של רופא--- כתב אלי פרץ
וכשהפציע השחר, עת נצנוצי הזריחה מבליחים וממלאים את היקום , ואת השקט הכבד של הלילה מפלחת קריאתו של תרנגול מצוי מאחד ממשקי הכפר, מגיע סוף, סוף ד"ר צפריר לביתו, לאחר לילה מפרך, בו טיפל בסוסה מאחד מהכפרים שבעמק, שנתגלע בה סיבוך בעת ההמלטה, ובמקום שיופיעו שתי רגליו הקדמיות תחילה, אצה דרכו של הסייח ושילח החוצה את ראשו, דבר שמנע מהסוסה לסיים את ההמלטה וסכנה נשקפה לחייה. לאחר שנכנס לביתו עמד שעה ארוכה מתחת לזרם המים החמימים במקלחת תוך תחושה של השלת כל שעות המתח שעברו עליו, עת עסק בהצלת חיי הסוסה ואולי אף הצלת חיי הסייח. בשתי ידיו דחף בכוח ובעדינות רבה את היצור הזעיר חזרה לרחם אימו, מחדיר את ידו כנגד נהר המים החמים השוטפים את גופו, אוחז בשתי רגליו של הסייח, מושך אותן החוצה ובאותה עת מצמיד ביניהן את ראשו. והסוסה, כמו ידעה שהגיעה השעה ובלחיצה אחת אדירה, החליק הסייח אל אויר העולם.
המים החמים במקלחת המשיכו קולחים וקולחים תוך ששתי כפות ידיו עוטפות את פניו ותחושה של קורת רוח עוברת בכל גופו. עמד מתמכר למים הקולחים בעת שנדמה היה לו שהטלפון מצלצל, הטה אוזן, אכן כן הטלפון מצלצל, התעטף במגבת ויצא מהמקלחת, עדיין נוטף מים, הרים את השפופרת, לא לפני שהציץ בשעון ולהבין שהשעה מוקדמת מדי כדי להתחיל את היום.
"בוקר טוב,"
"בוקר טוב ד"ר," שהייה קלה "אתה חייב להציל אותי, הפרה ברחה לי,"
"סליחה גברתי, אבל כאן לא מדור לחיפוש קרובים,"
"לא, לא התכוונתי להטריד,אבל הפרה ברחה אל תוך שדה התלתן,"
באחת, הבין את חומרת הבעיה, לפרה שנכנסת לשדה תלתן, אין סיכויים רבים להישאר בחיים, מלאת להיטות ובזלילת אמוק, לא משאירה לעצמה זמן לעלות גרה, מה שגורם להצטברות בחלל הבטן גזים עד כי הפרה מתנפחת לממדים מבהילים.
"כמה זמן היא בשדה?"
"כמעט חצי שעה,"
"אני כבר בדרך."
אמר ד"ר צפריר אחרי שקיבל את כל הפרטים על מיקום האירוע. לאחר נסיעה קצרה הפנה את רכבו לדרך עפר שהובילה אותו היישר לפאתי שדה תלתן. ירד ממכוניתו, התקדם לעבר השדה תוך שהוא מבחין בפרה השוכבת ובסמוך לה כורעת אישה המנסה בליטופיה להרגיע את הפרה שממדיה הכפילו את עצמם ובקושי מסוגלת להוציא מגרונה חרחור כלשהו. מיד הוציא מתיקו דקר, קרע ליד הפרה, ובתנועה מהירה החדיר לבטנה את הדקר לנקז את הגזים מחלל הבטן, ומבלי לאבד זמן שלף מתיקו צינורית והחדירה לריאותיה, דרך חילופית להנשימה. מיד עבר לשלוף מתוך פיה את התלתן הלא לעוס ושגרם לפקק בלוע. החל להחדיר את ידו ובתנועות מהירות הוציא חופן ועוד חופן, עד שנשם לרווחה כשהבחין שהפרה נושמת בכוחות עצמה.
התיישב, תשוש וחסר נשימה. עד לרגע זה לא התפנה להביט באשה, הפנה את מבטו אליה ולפתע ליבו החסיר פעימותיים וחשכו עיניו.
"או לא, רק זה לא."
במקום שקודם קרעה, שכבה אישה גונחת ומתנשמת בכבדות, בטנה מזדקרת מעל גבעולי התלתן, פשוקת רגליים ומבין רגליה מבצבץ לו ראשו של תינוק.
