עליי לסיים תקופת יובש ארוכה כשבאמתחתי נקבה ראויה.
"אבשלום, יש לי מישהי שאולי תעניין אותך", אמר לי יוסף כשחיוך רחב מרוח על פניו.
"האם כדורי השינה העבירו אותך על דעתך?", שאלתיו. תשובה לא הגיעה, אלא אך ורק פתק קט ובו רשום, בשחור על גבי לבן, מספר שיח רחוק נייד אשר העלה בראשי הגיג שמא קיבלה אותו הבחורה במרמה. '052-6554433, ליפז'. שם משונה מעט. איני יודע אם אוכל לחיות את חיי בידיעה שרעייתי חובקת בשם כה מוזר. מדוע הוריה לא כינו אותה בשם הנדיר סתוונית? אין זה מוגזם לבקש שאהובת לבי תיקרא כך.
יוסף המשיך ללחוץ אותי אל הפינה, באומרו כי אני בורר את הנקבות יתר על המידה. השבתי לו, בשפתי הייחודית, כי אין הנחתום מעיד על עיסתו. למרבה ההפתעה, הבין כי לא עניתי לעניין והתרגז על כך שזלזלתי ביכולות ההבנה שלו. התנצלתי מעט, והסכמתי לפגוש את העלמה על מנת לפייס אותו ואולי גם להשיג סיכוי לחיים המלאים בכל טוב. למעשה, על אף שלא הודיתי בכך, היה בי צורך עמוק למצוא את אושרי. מאז תכנית האיחוד של 'הגיע זמן לשון', בה השתובבתי עם מעריצותיי היפות והרכות בשנים, לא פגשתי בחורה אשר גרמה לי להחמיץ את תכנית הרדיו המהוללת של דן כנר, 'צפיחית בדבש'. אני כמה למצב שכזה.
הרמתי את האפרכסת בביתי, וחייגתי אל העלמה בטלפון החוגה שלי. סיבוב, ועוד סיבוב, עד הספרה האחרונה. לפתע, חשכו עיניי, נאטמו אוזניי ונשרו מכנסיי. במקום צליל של קו תקין, שמעתי רעשים מוזרים של גבר אשר זימר על כך שאינו עונה לאהובתו לשיחות השח רחוק אשר היא מבצעת אליו. אם אינני טועה, שמו של הזמיר הנו מר משה ע-פיה, במלעיל. נורת אזהרה נדלקה מעל ראשי, ופירשה לי את המצב הנתון. "אבשלום היקר, אנא היזהר מן הבחורה אליה אתה מחייג. היא עלולה להתגלות כלא תרבותית בעליל. בעברית מן השכונה היא קרויה בשם פרחה". לשבריר שניה תהיתי כיצד היא תיקרא בעברית גבוהה, אך הסקתי מיד כי אין מילה מתאימה, מהסיבה הפשוטה כי בעברית גבוהה ישנם אנשים משכילים, אשר אינם נוהגים להתלבש בבגדי נמר ולשמוע בהנאה מזמורים בעלי פזמון רדוד.
בכל אופן, אחרי שכמעט ונסתיים צליל ה'הנאה', בתרגום חופשי, ועורי הצטמרר לנוכח הזוועה, החליטה העלמה הצעירה לענות. "הלו", אמרה במפתיע. קולה היה ענוג למדי, ויש לציין שהתחלתי לדמיין כיצד אני לוקח אותה לפגישה חלומית באקדמיה ללשון, כשהספרים עדים למעשי האהבה העזים אשר נבצע איש ברעהו. "נו מי זה עכשיו באמצע החיים. אחמד, זה אתה? יא חתיכת סוטה מגעיל, לך לך ממני כבר, אוף. מה אתה לא מבין, הא? תחזור לכפר ש'ך". לא הבנתי מילה מלבד 'אחמד'. משום שאני ניחן בידע כללי נרחב, הבנתי כי מדובר, כנראה, בשם ערבי נפוץ. "נעים לי מאוד, שמי הוא אבשלום", אמרתי בעברית צחה. "אה, זה אתה נשמה. יוסי אמר לי שנתן לך ת'מספר שלי כפרה. למה לא אמרת קודם? מה הולך?", השיבה. זיהיתי ברקע צליל של בלון ממסטיק היוצא מפיה. ייתכן ואכלה בצל קודם, תיארתי לעצמי. "התוכלי במטותא לדבר בבהירות?", שאלתי. לא הייתה תשובה. אחרי כמה שניות של מבוכה הציעה לי לבוא לדירתה לארוחת ערב. מובן שהסכמתי. יצריי שלטו בי.
נסעתי ברכבי אל עבר העלמה בעלת השם המוזר בעולם. דפקתי על דלתה. "היי מתוק". היש צורך לומר מי אמרה זאת? "שלום לך יקירתי. הבאתי עמי שיכר משובח". "אע?", השיבה בספק עברית- ספק משהו אחר. "בשיכר הכוונה ליין", הסברתי. "יין? מה נהיה מאמי? לא מתאים, חשבתי תביא וודקה, משהו". נדהמתי. הכיצד ייתכן שאנשים מדברים בעברית כה עילגת? על אף היותה יפהפייה בעלת חזה שופע, עיני שקד, ורגלי גולדה מאיר, לא יכלתי לעבור על כך אל סדר היום. עקרונותיי הציקו לי, באומרם כי אני יוצא כנגדם, מצב אשר אינו מקובל בנבכי נשמתי הטהורה. הבטחתי לעצמי שאשאר לסעוד עמה, ובסיום הארוחה אומר לה שדרכינו לא ייפגשו לעולם. סעדנו את לבנו עד תום, ובסיום הארוחה ניסיתי להבהיר לה שהקשר הזה נועד לכישלון. "אנא הקשיבי לי, עלמתי היפה. שוחחתי לאחרונה עם עקרונותיי, והם אינם מוכנים לקבל אותך. אין זה מדובר בך, אלא בי". ליפז התבוננה בי בעיני עגל. "תקשיב נשמה, אם אתה חושב שתצא מזה ככה יפה, חכה חכה מה יקרה לך. בספר תורה שתחטוף. באמא שלי שתקבל ת'מכות של החיים שלך אם תעז לצאת מכאן". שוב לא הבנתי מילה אך חשתי מאוים מעט.
ברחתי כל עוד נפשי בי. כשאיימה לצאת מתוכי צרחתי עליה שלא תעשה כן, והיא נותרה במקומה. ליפז רדפה אחריי וקראה לכל משפחתה. יוסף שכח לספר לי פרט קטן ושולי ביותר. משפחתה של ליפז מגיעה מכפר נידח במדינה נפלאה ושמה גאורגיה. אחיה, אשר ראשם יכל לשמש בלא כל בעיה בשאלות מספרו של המתמטיקאי הנודע בנימין גורן, איימו שיתלשו את משקפיי מפניי, ינפצו אותם על הרצפה, ואז יתפנו אל גולגולתי. חששתי מאוד מכך. הייתי מוכן שיפגעו בי, אך לא במשקפיי. הם יקרים לי מדי. חלחלה עברה בכל גופי החסון. כיצד הגעתי למצב שכזה?
הגעתי לסמטה חשוכה ואפלה. וחשוכה. בלא כל התראה מראש, ועם התראה מסוימת מן המכשיר הנייד אשר ברשותי, הבטתי בהודעה כתובה חדשה אשר התקבלה אצלי. "נשמההה, אני והאחים שלי עוד נטפל בך. בחיים לא תצליח לברוח!", נכתב בהודעה המאיימת. נסתי משם, אל עבר המקלט הבלתי-חדיר שיש לי באקדמיה.
אנשים אינם יודעים, אך אני מוגן שם מכל דבר. מילים הזויות אינן נכנסות פנימה. אותיות הנמשכות עד לאין קץ ודאי שלא. בחורות אשר מדברות בשפה מזלזלת נתקלות בסירוב גורף כשהן מבקשות להיכנס פנימה. רק תמונה של הזוכה בחידון התנ"ך הארצי תחדור באין מפריע.
הנחתי את משקפיי היקרים על השידה החומה, ושבתי לדקלם מילים חדשות אותן המצאתי אמש, ברגע של השראה בנוחיות. החשוב מכל הוא שאת עצמי אני מבין. אצטרך לשכפל את עצמי ולשנות את המין לנקבה על מנת להנות מחיי זוגיות איכותיים. "אבשלומית, אנא הכיני לי מחית תפוחי אדמה", אבקש. "בחפץ לב", היא תשיב. חלום.
