אלים שבורים

האלים שלי נופצו.

קלסתרם המושלם לא ישוב כי במו ידי רוסק הוא.

הם היו לי מעוז חפץ.

הם היו לי מגן מהקור.

 הם היו הציר ליקום כולו.

וכעט סביב מה יסתובב.

כעט הם רק פסלים, שרועים דוממים.

כך תמיד היו.

אני רוצה שוב לצעוד, בשביל הסלול.

לדעת שיש לאן.

אני רוצה שוב לרצות, לרצות באמת.

להצית את תשוקת החיים.

אני רוצה לזעוק אך אין מי שישמע.

כמו חרק חסר ראש זוחל ומגשש אחר שלווה.

תחת כפור חסר רחמים

אני נאחז ברסיסים של אלים שבורים.