משהו

הפסקתי לחשוב יותר מידיי,

מה שכבר לא טוב לי בחיי.

הפסקתי לשפוט אנשים,

שכיבו  אחרי את האור.

בכל זאת מנסה לזכור.

כי משהו בי זז, משנה כיוונים,

מכווץ מחשבות, על זמנים ישנים,

משהו בי נוסע, למקומות רחוקים.

הלילה קולף שכבות שכחה...

כך נרדמתי לרגע קסום, מפתה.

הבוקר נוטף אנחת רווחה.

מענג זיכרונות, של חלום משטה.

הפסקתי לקרוא את הזמן הצפוי,

שנמדד כנראה בזמן לא שפוי.

הפסקתי לדון לחובה,

אנשים שאורם כבה.

בכל זאת ליבי נשבה.

כי משהו בי זז, קורא לי בפנים,

מסיר דאגה, מנסה להפנים,

משהו בי זוכר, את אותם השנים.

הלילה עוטף סיפורי אהבה...

כך נראה לי ביום שכזה.

הבוקר משיב חלום שנשבה,