שירים

גבר בן ארבעים יושב בתחנת רכבת הומה ובוכה.
ואין איש מתקרב.

אחר כך ניגשת זקנה,
"סע הביתה" אומרת.

מוחה כתמי דמעה,
מיישר קמטי לב,
פונה לחזור.

צליל הפעמון - סימפוניה של באך.
נפתחת הדלת.

כמו לא חלפו ארבעה שבועות,
כמו לא הותירה מדממת,
כמו לא נשבה שם רוח רעה שטרקה זו הדלת...
מתחבקים.

תגובות