שיר שנכתב לעולם..

זהו השיר הנכתב לכל אלה... :

שהשאירו את ליבם מאחור...
שאת העבר לא הצליחו לזכור...
שעדין לא מצאו את בן זוגם...
שחיפשו ולא מצאו את אהבתם...

שהם קצרי אמונה...
אלה הזקוקים לקצת נחמה...
שאיבדו את החצי השני שלהם...
שמנחמים את הכואבים שבינהם...

שנשארה בהם רק תפילה...
הנותנים מעצמם ללא השאלה...
שלא נמצאו נאהבים...
ושבייננו כבר לא נמצאים....

שעמוק בפנים הם שבורי הלב...
שבמקום אושר חשים כאב...
שעברו פרידה שאין לה אחרת...
שעדין לא התגברו על "הנפרדת"...

שעדין ממש קשה להם לשכוח...
שעם כל השנים לא נותר בהם כוח...
שמרגישים צורך עז פשוט לעזוב...
שאף פעם לא הרגישו כל כך קרוב...

"שפצעם" עדין לא הגליד...
שנשארו פגועים מאז ומתמיד...
שעדין מזה זמן מתגעגעים...
שלא רוצים להרגיש כה רחוקים...

שרק חולמים על שוב להתאהב...
שמדמיינים את הצד השני שוב אוהב...
שללא סוף בכל לילה בוכים....
שבאמצע שנתם בדמעות מתעוררים...

שליבם עדין לא שוחרר לחופשי....
שכתבו ועדין כותבים ישר לראשי...
שחיים בעולם שכולו אשליה...
שנלחמו למען אהבה חיה...

שעדין "מחפשים מים באמצע המדבר..."
שבצער רב האהבה הוליכה אותם שולל...
שאהבה סנוורה אותם לעיוורון...
שהרגישו "חיים" והיום הם בצימאון...
שמחכים שליבם ישתף לאבדון...

שנבגדו ללא שום צל של רחמים...
שחשבו שהם אחד לשני מתאימים...
שאהבו עד איבוד שפיותם...
שנתנו מעצמם גם כשנשברה אהבתם...

שנשארו תמיד לצידנו כשנזקקנו...
שבכו איתנו כשכאב לנו...
שלצערנו כבר לא יחד...
שמאהבה חיים יום יום בפחד...

שאיבדו שוב ושוב את דרכם...
שחברתם הטובה היא בדידותם...
שכבר לא נותר להם מקום לרגשות...
שעד היום עדין מדחיקים זיכרונות...

שלא הספיקו להגיד להתראות...
שאת אהבתם מנסים שוב ושוב להחיות...
שצלקת נשארה בליבם ועדין לא עוזבת...
שכתיבה היא זו שאת ליבם פורקת...

שעדין נלחמים את מלחמת המוח והלב...
שנאחזים בשרידים מעוד קשר כוזב..
שאוספים את כל השברים...
שאזלו להם כל המאמצים...

שליבם נשבר לרסיסים...
שבזיעה קרה שוב מתכסים...
שליבם נצבע בשחור...
שאיבדו את היקר להם מכל....

שבשביל אחרים לא מפסיקים לטרוח....
שמהמציאות מנסים לברוח...
שמנסים למצוא באהבה שמץ של הגיון...
"שזה" עדין לא מרגיש להם נכון...

שלתחושות שוב ושוב נכנעים....
שאת אהבתם בליבם נוצרים...
שמשחקיי אי ודאות מתעתעים בהם....
שאהבתם בכאב נגנבה מהם...

ששנאה ממלאת אותם...
"שנחנקו" מאהבה עד שהיא קרסה תחתם...
אלה הניזונים מאובססיה ממכרת...
שמצאו את הקנאה בהם מכרסמת...

שעדין מחכים "למשחק הגורל..."
שממורמרים בגלל אהבת "האומלל"...
שכתבו ונגעו בי ללא ידיעה...
שקראו את השיר וליבם התמלא בחיבה...