אבא

חושב המון עליך.

רוחך האיתנה, נגעה לי בנשמה,

מה הייתי, אני, בעיניך?

עיניך הטובות, מסתגרות בנחמה,

קורצות במן איפוק,

מצפות שאבוא אליך.

כשהייתי אז בגן,

היית לי אליל שקדן.

מתרוצץ בלי הפוגה,

לעת ערב קצת נרגע.

היית מן כזה, קפדן,

אך אף פעם לא נרגן.

חושב המון עליך.

סגנונך ברור וחד, קולך המיוחד.

היום מרגיש, קרוב אליך.

פניך חטובים, מציינים את האחד,

אחוז במן דיבוק,

מצפים שאהיה כמוך.

כשגדלתי אז מעט,

היית לי מעין שלט,

במבט נותן פקודה,

החלטית אך מדודה.

היית גם מעט ליצן,

אך לא מידיי מוחצן.

חושב המון עליך.

נפשך אז התעטפה, בתחושה מעט רפה,

אך איש לא סעד פניך.

הילת מלאך, מעל ראשך נוספה.

שקט, נתפס במרחב, נשמר.

ואז הכל נגמר.