בקומי/דודי

בס"ד                                                                                        1.6.2009

ב אֲנִי יְשֵׁנָה, וְלִבִּי עֵר;

 קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק, פִּתְחִי

-לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי-

-שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא-טָל,

 קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה. (שה"ש ד)

בקומי/דויד סמוכה

באשמורת אחרונה,

 של הבוקר,

לפני שהשחר

 עולה.

מרבצי במשך

הלילה,

קם ומתחיל

ב"מודה"......

בשעות השקטות ,

של הבוקר.

ליום חדש ,

ניעור היקום.

אט, אט עולה לו

 השחר,

אני השכמתי

 לקום.

ציפורים פוצחים שוב

בזמר.

השקט מופר בשאון

נעורים.

גם הם השכימו עם

שחר.

גם הם כמוני

"מודים".

 ב  טוֹב, לְהֹדוֹת לַיהוָה;    וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן.
ג  לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ;    וֶאֱמוּנָתְךָ, בַּלֵּילוֹת.(תהילים צ"ב)