הגיורת הראשונה/דודי

בס"ד                                                                                                                  24.5.2009

טז. וַתֹּאמֶר רוּת אַל-תִּפְגְּעִי-בִי, לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ:

  כִּי אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין--עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי. 

יז. בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת, וְשָׁם אֶקָּבֵר; כֹּה יַעֲשֶׂה יְהוָה לִי, וְכֹה יוֹסִיף-

    -כִּי הַמָּוֶת, יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ.(רות א)

הגיורת הראשונה/דויד סמוכה

גיורת בת מואב,

בחמותה נעמי דבקה.

שירדה מנכסיה,

ואיבדה את בני ביתה.

"באשר תלכי אלך".......

"אלוהיך אלוהי"........

בעקבות נעמי המרירה,

את בית אביה היא עזבה.

רות  הגיורת הראשונה,

לא שמעה לחמותה .

באהבה ובהקרבה ,

את תורת משה קיבלה .

בהנחיית של  נעמי,

בשדה בועז שעורים ליקטה.

כששמע את "סיפורה",

 דאג "לפצותה" על מחסורה.

רות כבשה את לבבו,

נעמי אמרה שהוא "קרוב".

לכן אותה יוכל " לגאול".

לייבם אותה לפי החוק.

בועז דיבר עם ה"גואל",

לפי הדין רצה לנהוג.

בשער העיר מול הסנהדרין,

נשא את רות  כדת וכדין.

בזכות הדבקות באלוקים,

רות זכתה לחסדים.

את עובד היא ילדה,

ממנה יצא חוטר המלוכה.

נסיכה בת מלך מואבי,

רות הגיורת הראשונה.

סבתא רבא של דויד,

מלך ישראל חי וקיים

ו וַיֹּאמֶר הַגֹּאֵל, לֹא אוּכַל לגאול- (לִגְאָל-) לִי--פֶּן-אַשְׁחִית, אֶת-נַחֲלָתִי; גְּאַל-לְךָ אַתָּה אֶת-גְּאֻלָּתִי, כִּי לֹא-אוּכַל לִגְאֹל. 

 ט וַיֹּאמֶר בֹּעַז לַזְּקֵנִים וְכָל-הָעָם, עֵדִים אַתֶּם הַיּוֹם, כִּי קָנִיתִי אֶת-כָּל-אֲשֶׁר לֶאֱלִימֶלֶךְ, וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר לְכִלְיוֹן וּמַחְלוֹן--מִיַּד, נָעֳמִי.  י וְגַם אֶת-רוּת הַמֹּאֲבִיָּה אֵשֶׁת מַחְלוֹן קָנִיתִי לִי לְאִשָּׁה, לְהָקִים שֵׁם-הַמֵּת עַל-נַחֲלָתוֹ, וְלֹא-יִכָּרֵת שֵׁם-הַמֵּת מֵעִם אֶחָיו, וּמִשַּׁעַר מְקוֹמוֹ:  עֵדִים אַתֶּם, הַיּוֹם.  יא וַיֹּאמְרוּ כָּל-הָעָם אֲשֶׁר-בַּשַּׁעַר, וְהַזְּקֵנִים--עֵדִים; יִתֵּן יְהוָה אֶת-הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל-בֵּיתֶךָ, כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל,  

 טז וַתִּקַּח נָעֳמִי אֶת-הַיֶּלֶד וַתְּשִׁתֵהוּ בְחֵיקָהּ, וַתְּהִי-לוֹ לְאֹמֶנֶת.  יז וַתִּקְרֶאנָה לוֹ הַשְּׁכֵנוֹת שֵׁם לֵאמֹר, יֻלַּד-בֵּן לְנָעֳמִי; וַתִּקְרֶאנָה שְׁמוֹ עוֹבֵד, הוּא אֲבִי-יִשַׁי אֲבִי דָוִד.  {פ}{רות ד )

ו