מוזה שברחה לה ©

לפעמים מתדפקת לה המוזה בשעות שאני לא מוכנה לקראתה, מתדפקת לה סתם

כנציגה של אותן חאריטוֹת, יעלות החן  בנות  לְוָיָה   של אפרודיטה  שרוצה משהו, היא טעתה בדרכה, כי איך יכול להיות שהיא חונה אצלי, דווקא שכואבת לי הבטן; הגרציה הזו מטיילת לי בראש, מחפשת איזה מרכז לנוח בו, לגרד לי את  הבנת המשמעות,  מתוך תפיסה אינטואיטיבית, ולא מתוך חשיבה או ידע עובדתי.

ואם היא מגרדת לי והיא כבר כאן, צריך להניח את כאב הבטן בארון ולסגור היטב שלא יתפרץ בחמת זעם ויתקוף. הגרציות שנתלוו לראשונה; שלושתן, מראה  פניהן גוון אדמומי , עומדות במעגל , לבושות  בכותנות משי שקופות, בִּטְנָן זקורה, הן מגששות את ידיהן  אחת לרעותה מחוללות לצליליה של  קַנְטָטָה שמתנגנת  מֵהַתַּקְלִיטוֹר. ובחוץ מפלצת הבטון שופכת את חייה על הפיגום שיהיה פעם  ממ"ד נגד טילים,  צלילי  הַקַּנְטָטָה נבלעו בחגיגת הברזל והבטון המזוין,  הבהילו את המוזה וחברותיה המחוללות, ואצבעותיי על המקלדת מחפשות את המילים שאבדו  ברעש הַהוֹמֶה, בעיקר של בני אדם  שצווחים בערבית, ושל  זרוע המלט המשתוללת מעל הבתים; אחד הפועלים , סודני שחום עור טיפס על גג ביתי, בזמן שהזרוע הענקית התעייפה מלהקיא את המלט על הפיגום, מיקם את גופו 180 מעלות כשראשו ועיניו מתרוצצות לאורכו ורוחבו של חלון חדר המחשב בביתי, אני עושה לו סימנים שיעוף לי מהגג שהוא סתם הבהיל אותי, והוא צוחק לי כאילו נמצא בתיאטרון של חייו, עושה לי אקרובאטיקה... הוא רוצה ליפול מהגג, שייפול! האדמה מלאה בקרשים שתקועים בהם מסמרים, הוא ברח מדרפור וככה הוא רוצה לחיות על הגגות? יצאתי מהבית כדי לגרש את הסודני שימשיך להאכיל את המפלצת  שהפסיקה להקיא, כי הסודני לא מחזיק לה את הזרוע, אני המומה מהחופשיות שהוא מרגיש כאן, את היציבות של רגליו החומות כשוקולד  שנתלות על גג ביתי כמו  עטלף שבא מיקום אחר, כיצד הוא מחזיק את רגליו יציבות כמו אנקול  שתקעו אותו בקיר, בלי ליפול, הוא מסתכל על העולם בהפוך, ואיפה האנשים שהוא עובד אצלם, הם לא רואים את האליקמה הזה  שרוצה להיות ציפור דרור, למה על החלון שלי דווקא, מה הסיפור שלו?