שאול פרק ראשון.

"חייב לזכות הפעם..." מלמל שאול לעצמו כשהבחין בפלקטים שעליהם מודפס סכום הזכייה 10 מיליון ש"ח, התקדם לעבר דוכן הפיס שמולו כאילו כוח נעלם משך אותו לשם.

"בוקר טוב!"  ברך את המוכר המשועמם.

"תן לי בבקשה טופס לוטו!" ביקש מן המוכר שפיהק פיהוק גדול.

המוכר הניח טופס על הדלפק ואמר:"בבקשה אדון".

שאול מילא את מספרי שנות הלידה של ילדיו, את גילו וגיל אשתו בטופס החדש.

לאחר שנותר מספר חסר החליט לרשום בו את מספר שנות הסבל שסבל.

המוכר הביט בו בשעמום מגרש זבוב טורדני שהתנחל בתוך אוזנו.

הכניס את הטופס אל המכונה החשמלית שהדפיסה על הכרטיס את המספרים שסימן.

שאול שילם על הטופס וצעד לעבר אולם התיאטרון שבו עבד, מרחק כמאתיים מטרים מביתו.

מחלון אחד הבניינים חייכה לו נטשה מן החלון כשהיא מנופפת אליו בידיה המטופחות.

הוא החזיר חיוך מבויש והמשיך ללכת, נזכר בלילות צעירותו, איך "חגג" בזרועות נטשה.

בעודו מהרהר משש לפתע את לולאת מכנסיו שעליה תלה את צרור מפתחותיו...

"לעזאזל" הפטיר. "שוב שכחתי את המפתחות."

הוא חזר על עקבותיו, מחיש את צעדיו לבל יאחר לעבודתו.

דקה אח"כ ניצב כבר מול דלת ביתו כשהוא מקיש עליה באצבעותיו.

לאחר שלא שמע כלום החל לקרוא בשמה של אשתו שרה שנפרד ממנה לפני דקות אחדות, אך גם אשתו לא השיבה לו.

הוא ניגש אל חלון חדר השינה שהיה פתוח ומתוכו בקעו קולות וגניחות משונות. כשהסיט את  הווילון הבחין בהם עירומים, באותו רגע חשב להרוג את שניהם, אבל כשהבחין בזהות הגבר החליט לוותר הפעם...

אותו גבר היה שכנו מנשה, אדם אלים ושתיין שהתפרנס מנחת זרועו.

ולשאול לא היה האומץ להתמודד מולו, דמעות החלו לזלוג על לחייו, הכאב, הבגידה, וההשפלה שחווה היו חזקים ממנו.

בצעדים כושלים ניגש אל השדרה שמול ביתו מתיישב על הספסל כשהוא מתייפח.