רשב"י/דודי

בס"ד                                                            ל"ג בעומר   11.5.2009

בַּר יוֹחָאי, נִמְשַׁחְתָּ אַשְׁרֶיךָ, שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶךָ:

בַּר יוֹחָאַי,שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ,

נִמְשַׁחְתָּ מִמִּדַּת הַקֹּדֶשׁ,

נָשָׂאתָ צִיץ נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ,

חָבוּשׁ עַל רֹאשְׁךָ פְּאֵרֶךָ:

בַּר יוֹחָאי, נִמְשַׁחְתָּ אַשְׁרֶיךָ, שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶךָ:

רשב"י/דויד סמוכה

רבי שמעון בר יוחאי,

היה אחד מחמשת תלמידיו

של רבי עקיבא.

שנותרו לאחר מות 24000 התלמידים,

שמתו במגפה,

מאחר ולא נהגו זה בזה ,

בכבוד וביראה.

במשך  13 שנים חי במערה,

לאחר שהרומאים גזרו עליו מיתה.

על שהקהיל קהילות,

ועסק בלימוד התורה.

סמוך למותו קרא לתלמידיו,

והעביר להם את ה"זוהר הקדוש"-

את תורת הסוד והקבלה.

החזיר את נשמתו לבורא,

בל"ג בעומר 160 לספירה.

עטוף טלית ואש תורה .

על פי רצונו של רשב"י,

יום פטירתו הפך ליום הודיה ושמחה.

על השפע הרוחני שעם ישראל זכה .

הדלקת נרות והבערת מדורות ,

מהווים כעין נרות זיכרון,

לרבי שמעון בר יוחאי.

להזכיר את האור הרוחני המיוחד.

שביום מותו  מערב עד בוקר נגה.

הזוהר (ג', רצ"א, ב') מתאר את האירוע:

רבי שמעון היה כל אותו היום במצב נבואי, כשהוא חושף את הסודות המיסטיים העמוקים של התורה. הוא אמר לתלמידיו: "והרי דברים קדושים, שלא גיליתם עד עתה, ברצוני לגלותם... שלא יאמרו כי בחסרון הסתלקתי מן העולם..." עד עכשיו החזקתי את כל הסודות קרוב לליבי - אבל כעת, לפני שאני עוזב את העולם, אני רוצה לגלות אותם לכולם.

רבי אבא תלמידו, שקיבל עליו את משימת שכתוב דבריו של רבי שמעון, סיפר: "ולא הרימותי ראשי, שהאור היה כל כך גדול שלא יכולתי להסתכל... כל אותו היום לא פסקה האש מן הבית ולא היה מי שהתקרב אליו, שלא יכלו לגשת אליו, שהאור והאש היו סביבו..." ובסופו של היום, לאחר שנסתלקה האש, ראה רבי אבא את רבי שמעון, שנפטר מהעולם. "כשהוא שוכב על ימינו, מעוטף [בטלית] ופניו שוחקות."