שמולי'ק/דודי

בס"ד                                                                                   3.5.2009

  היום ט' באייר הוא יום השנה לנפילתו בקרב של סא"ל שמואל אדיב,

מג"ד גדוד "צבר" בחטיבת גבעתי , נפל תוך כדי קרב  בהר דוב בעת הגנה

על תושבי הצפון, יהי זכרו ברוך.

 שמולי'ק/דויד סמוכה

שני עשורים ויותר חלפו מאותו יום מר,

21שנים תמו מאז שסיפור חייך נגמר.

שנים רבות מהדהדות שתי המילים באוזני,

"קדימה הסתער" צעקת ואז נפלת  חלל.

נפלת ב"הר דוב" בהגנה על אצבע הגליל,

כמו יוסף טרומפלדור שבפיו חליל.

בנופלכם על הגנת העם והמדינה,

במותכם סיפור גבורתכם היה לאגדה.

ה-18 למרץ שנת חמישים ותשע נולדת,

לרינה ויוסף הוריך המאושרים שמחה הוספת.

שמחה שנמשכה  29  שנים מלאות גאווה,

בהם גדלת,למדת והתנדבת עד שהתגייסת לצבא.

כמו חנה שאת בנה שמואל יעדה לנביא,

כך אימך רינה אותך יעדה למצביא.

התגייסת לצה"ל לנח"ל לגדוד 50 ,

עברת מסלול מכי"ם פיקוד וקורס קצינים.

כמ"פ נפרדת מהנח"ל כי נקראת למשימה,

לחדש את חטיבת גבעתי ולהיות קצין בצוות ההקמה.

אין ספק שמולי'ק היית בן קובעי הכללים והנהלים,

אשר לאורם עד היום את לוחמי גבעתי מחנכים.

כמג"ד פיקדת עליהם ועמדת בראשם.

בקרב האחרון , אותם הובלת ושימשת מפקדם.

בקרב  הזה על הגנת הגליל נפלת גיבור,

במותך ציוות לנו חיים  חופש ודרור.

להיפרד ממך לעולמים היה קשה שמואל,

בפי כל נישא שמך כגיבור ישראל.

עם רב התאסף ללוות אותך בדרכך האחרונה,

הרעיה והילדים , משפחה ואזרחים , מפקדים וחיילי החטיבה.

כשרגבי העפר כיסו את ארונך,

אביך בקול חנוק קרא "קדיש" לעילוי נשמתך.

"אל מלא רחמים" קרא החזן הצבאי בקול רם,

"חיילי גבעתי אל ירך לבבכם " זעק אביך קבל עדה ועם.

שמולי'ק חלפו השנים לרעיה לילדים ולהורים אין נחמה,

תמו שני עשורים ויותר ועדיין קשה הפרידה.

עברו השנים ואנו נושאים עינינו למרומים.

שתהיה נשמתך צרורה בצרור החיים.

יהי זכרך ברוך