פרידה  זה  דמעות  ומכאוב,

לא  משנה  מרחוק  או  מקרוב,

קל  וחומר  מאדם  שאהבנו  לאהוב.

אך  לפעמים  בסופה  רואים  את  הטוב.

משתחררים  מחיבוק  הדוב,

הולכים  לבד  ולא  עם  הרוב,

צועדים  בטל  הלוך  ושוב,

גם  אם  נופלים  ברחוב,

עושים  שטויות  ובלי  לחשוב,

למי  לתת  דין  וחוב,

לפעמים  שמח , לפעמים  עצוב,

לפעמים  ביחד , לפעמים  עזוב,

לפעמים  כנמר , לפעמים  כזבוב.

השמש  שולחת  אליי  אור  זהוב,

ובת  קול  אומרת :" פרידה  זה  מכאוב ".