הסדין

נפתחה הדלת, איש במדים ירוקים ופנים חמורי סבר צעד פנימה: "אני דוקטור גולדשטיין, טוב לראותך אצלנו" אמר ולא פירש. "חבריך היו כאן כשישנת, ואף השאירו לך דבר מה". הרופא מסר לי תצלום של מה שהצלחתי בקושי לזהות ככלי הרכב שלי, שנראה כגרוטאת פח עשנה. "היה לך מזל רב" אמר הדוקטור, "יש שיאמרו נס".

"וכעת עלינו לשוחח", אמר, מסמן בראשו לאחות, שהזדרזה ויצאה מן החדר. דממה מעיקה. חשתי דגדוג מוזר וטורדני מעל לברכיי.

במשיכה מהירה סילקתי הסדין מעל גופי, מביט במורד גופי. החדר החל מסתחרר, נשר גדול צלל לעברי. עלטה.

כל הזכויות שמורות למשה טרופה ©