הסדין

 נפתחה הדלת, אדם במדים ירוקים ופנים חמורי סבר צעד פנימה: "אני דוקטור גולדשטיין, טוב לראותך אצלנו" אמר ולא פירש. "חבריך היו כאן כשישנת, ואף השאירו לך דבר מה". הרופא מסר לי תצלום של מה שהצלחתי בקושי לזהות ככלי הרכב שלי, והפך לגרוטאת פח עשנה. "היה לך מזל רב" אמר הדוקטור, והוסיף: "יש שיאמרו - נס".

"וכעת עלינו לשוחח" אמר הדוקטור, מסמן בראשו לאחות, שהזדרזה לצאת מן החדר. דממה מעיקה. חשתי דגדוג מוזר וטורדני מעל לברכיי.

במשיכה אחת סילקתי הסדין מעל גופי, מביט במורד גופי. החדר החל מסתחרר, חג סביבי. נשר ענק צלל לעברי, עלטה.

כל הזכויות שמורות למשה טרופה ©