לבדה

בַּת שְׁמוֹנִים הִיא לְבַד.
אֵין מִי שֶׁיִּשְׁפֹּת לָהּ קֻמְקוּם
עַל כִּירַיִם,
וְיִלְגֹּם עִמָּהּ תֵּה רֵיחָנִי. 

בְּתֵשַׁע עוֹצֶמֶת עֵינַיִם.
מָחָר יוֹם חָדָשׁ, מְהַרְהֶרֶת,
כְּאֶתְמוֹל, כְּשִׁלְשֹׁם יַחֲלֹף.

אֵינָהּ מְצַפָּה לִפְלָאוֹת עוֹד,
רַק אֱחֹז בְּיָדָהּ וֶאֱמֹר: "יְקָרָה".

בַּת שְׁמוֹנִים הִיא לְבַד,
וְאֵין מִי שֶׁיָּבִין לְלִבָּה,
אוֹ עִמָּהּ יְבַכֶּה נְעוּרִים.

כל הזכויות שמורות למשה טרופה ©