רגעי הביניים

לא אהבתי את אותן מילים מפותלות

מתערטלות בתוך השמחה,

לא אהבתי שירה קלאסית פשוטה וסבוכה..

לא אהבתי סלסול ומנעד

גבוה כל כך אבל עם זאת ליד,

לא אהבתי קלילות

וקלות דעת

את מה שלא השכלתי לדעת..

לא אהבתי דופי

וגם לא שלמות

לא אהבתי לחיות

לא אהבתי למות.

לא אהבתי לצחוק

כי אחרי זה צצות הדמעות,

כשהזרקורים נופלים וזזות הבמות..

לא אהבתי לשנוא

באמת שלא. באמת שלא.

לא אהבתי להטיל דופי.

 ולנעוץ פגיונות.

לפעמים זה נופל כנבוט

על הראש המוכה החבוט,

לפעמים את רואה לפעמים את עיוורת

ולפעמים את סתם חושבת

 על בנים יפים..