פתאום.

תמונה ישנה, דהויה בקצותיה
צבעיה חום עתיק או אפרוריות שקטה
ואתה מתואר בה, בצד או באמצע
ליד אחיך הקטן ואמך המתה.

מרירות קוויה מאונכת לזמן
משיקים אל עתיד מאושר
לעולם לא יגעו בו, מובן
באוסרם רגע קפוא בעבר.

תווים מעמיקים, קולות נבנים
רעש חיים מהוסה, מעודן
מתנקז לאוזניך בפיגור של שנים
גלי קול עתיקים, איטיים מהזמן.

יהודה מחייך, יש לו שן חסרה
              ואמך מנופפת, קווי צערה  -
                  מאבדים שרטוטם, זולגים לנהרה
                      והתמונה מתקרבת, קמורה-קעורה -