הנוף שלך..

הנוף הנשקף מחלונך הוא בעצם חלוני

בייתי שלי

ואתה מביט בי כאילו אני רכושך

אתה סוקר אותי בעיניך,

נוף יפה נשקף מחלונך..

אני סוגרת את התריס ומשאירה חריצים

מאירה לך מקום אצלי, להביט אלי, לבחון אותי.. לדעת..

אתה בוחן וסוקר ולא מתבייש

נוף נדיר נשקף מחלונך..

אתה רואה אותי בוכה, אוכלת, ישנה

ושוב בוכה

אתה רואה אותי אוהבת

אתה רואה אותי מחכה, וכרגיל, בוכה..

אתה מביט בנוף הנשקף מחלונך

נוף יפה ונדיר אבל קצת מריר הוא, הנוף שלך..

אני משאירה לך מקום,

להשלים את החסר בנוף הזה..

אתה מביט בי,

מפחד להיכנס לנוף שבו צפית שעה ארוכה,

פוחד להוסיף את הצבע החסר, את הצבע שלך..

אתה מביט בנוף החסר, הפגוע , הערירי,

אני מאירה את התריס הפתוח בחריצים קטנים

משאירה לך מקום לחדור אל תמונתי,

נוף עצוב נשקף מחלונך..

אתה מביט מחלונך אל הנוף

אל חלוני הפתוח, אף פעם לא לרווחה

מסנן את קרני השמש המבקשות לחדור,

אתה מביט ורואה אותי מזמינה אותך

מכינה את הנוף, שיהיה מקום בשבילך..

אתה כבר מכיר אותי

אני הרי כאן כל הזמן

ואתה מביט בי, בוחן, לא מפסיק,

אתה לא לחושב שזה מספיק?

אתה אוהב אותי כדי להתקרב להתערבב לנוף אחד..

בנוף שמולך חסר משהו מיוחד..

ואתה מפחד להשלים את הנוף הנשקף מחלונך..

נוף יפה אבל בודד יש לך...

נוף מזמין. פותח תריס צר לאהבה חדשה.

הנוף שלך מזמין אותך לאהבה.