שיעור סיפרות משעמם [גרסה בעברית ל-'Boring Literature Class']

13⁴⁰ – 'נו, שהשיעור יסתיים כבר', היא חשבה לעצמה.

13⁴¹ – 'איך יכול להיות שעברה רק דקה?'

13⁴⁵ – נמאס לה לחכות. שיעור סיפרות משעמם, לא נגמר לעולם.

היא רצתה להגיע לביתה.

כמה שהיא חיכתה לאותו יום...

להגיע הביתה, להדליק טלוויזיה....

היא כל-כך חיכתה לאותו יום.

13⁴⁶.

13⁴⁷.

13⁴⁶.

13⁴⁹.

13⁵⁰ – צלצול.

מכניסה את הספרים לתיק, חולפת בריצה על פני המורה לסיפרות.

יוצאת בריצה מהכיתה.

אפילו לא טורחת לרוקן את ספריה בתאה.

יוצאת משער בית-הספר בריצה.

מסתכלת בשעון.

13⁵³ – היא תספיק.

חוצה את הכביש בריצה.

משקפיה נופלים.

רואה קצת מטושטש, מתכופפת לחפש את זוג המשקפיים.

היא רוצה להגיע הביתה, שלא תפספס.

מנסה למצוא כמה שיותר מהר את משקפיה, ולבסוף מצליחה.

מרכיבה את משקפיה, וקמה מן הכביש.

לפני שהיא מספיקה להתיישר, מכונית מגיעה.

אם היא לא היתה ממהרת הביתה רק כדי לראות את גיבורת הסידרה האהובה עליה נהרגת, אולי, אבל רק אולי, רק הגיבורה היתה נהרגת.