לא רוצה להיות

אני בודקת את התרנגול מדי בוקר, בשעה 4, שלא יאחר להעיר אותי, אם הדרורים מצייצים על עץ הצאלון שממול חדרי ואם שני יוני התור עושים אהבה על אדן חלון האמבטיה שלי.

אני מלבישה את עצמי בתכריכים, עומדת מול המראה במאונך לבדוק איך אראה כשאחרים יראו אותי במאוזן.

מדמיינת את לוח המודעות עם שמי במודעה שחורה רטובה מהגשם כשמסביבה מודעות על מופע זה או אחר.

איך אני יודעת שהיא תהיה רטובה מהגשם?

אומרים שאנשים שנולדו בחורף, גם מתים בחורף.

אני מסוקרנת לראות את האנשים הקוראים אותה. הבעת הפנים שלהם חשובה לי.

האם ידברו בינם לבין עצמם? או עם מישהו שנמצא לידם? או אולי המודעות האחרות תהיינה מענינות יותר.

אבל אתה יודע מה?

הכי מפחיד אותי בעצם שאתה תמות לפניי.

עברתי מספיק. התייתמתי פעמיים.

אלמנה- אני לא רוצה להיות.