נתמכת על אישה גררה עצמה במעלה הכביש אל בית החולים.שמש של חודש יוני הכתה במלוא עוזה על ראשה המוטה. בטנה כבדה עליה "אתה חושב שיש לי בן או בת בבטן"? שאלה את אישה.
"בת בת ברור בת מה יכול להיות אחרי שתי בנות"? שחק ברגשותיו וברגשותיה.
נכנסו ללדת את בתם השלישית... בציפיה. ירדה השבת ובראשית קדושתו של היום נולד להם. בן.......
נרגשת כולה עטפו עיניה השחורות את עיניו באהבה רבה. הרגישה שהשלימה את המשימה שלקחה על עצמה ושכה רצתה לרצות בה את אישה.....
הימים היו ימים של אחרי מלחמה כואבת. מהיום שנולדה חותה את מלחמות ישראל וכעת כשהחזיקה את בנה בחיקה, יונק משדיה, הוטרד ראשה במלחמה הבאה..
"כל כך הרבה מלחמות כבר היו ודאי שזו האחרונה" אמרה לעצמה בולעת את תקותה בחוסר אמונה .מצאה עצמה בוחנת את בנה בשבע עינים קותה בלבה למצוא בו איזה שהוא פגם "ורק שלא יהיה קרבי"....
גדלה אותו באהבה ובחום. כשחגגה לו בר מצוה הביט בעיניה ואמר:"זו הפעם האחרונה שאנחנו מדברים בגובה העינים" חייך אליה את חיוכו המתוק.
שנה אחר כך גבה וגבה ועם חלוף השנים הפך לגבר צעיר גבה קומה ושחור עינים.
יום אחד כשהשמש הסתתרה בין ענני נוצה קלילים פתחה את תיבת הדואר וגלתה בה מכתב מהצבא.
לקחה את המכתב לביתה וכשירדה השבת והחלה לחוש את קדושתו של היום הניחה בידי בנה את צו הגיוס הראשון.
"נו"..אמרה" מה אתה מתכון לעשות בצבא" "עוד לא החלטתי אבל אין לי כונות להיות חיל קרבי" ענה.
חשה איזו הקלה, לא ממש הקלה קלה. חשבה על הבנים שרוצים להיות פיטרים, שרוצים להיות קצינים שמורעלים על הצבא ולא ראתה את בנה ביניהם. שמחה בלבה הגם שחשה כשלון "אולי לא הענקנו לו מספיק פטריוטיות?"
כשקבל את המנילה ציין בעדיפות ראשונה מודיעין ואחריה בלית ברירה שריון.
בלית ברירה גויס לשריון. קשה היה לו ענין הקרביות. הוא שמעולם לא שש אלי קרב מצא עצמו מתכונן לפקד על טנק וללחום באויב.
ידעה שלמרות הכל תמיד עשה את המוטל עליו בנאמנות מקסימלית ו בימים ששרת דאגה לו יותר מכל.
לא היתה מסוגלת לדמיין לעצמה אותו נלחם באש חיה במטרות חיות.
"אמא קבלתי תעודת הצטינות על פגיעה במחבלים" אמר באחת מחופשותיו. "כל הכבוד בן" מלמלה וחבקה את עיניו , נצרה אותם בלבה למשמרת ונצרה את התעודה במסגרת זכוכית למשמרת..
גרר את השרות עד תום והשתחרר מן הירי והמדים. חש עצמו חופשי.......
טייל בארץ טייל עם חברים בחול ובאחת ממדינות דרום אמריקה התאהב בנערה מצפון אירופה.
כיון שידעה שתמיד עשה את עבודתו נאמנה הבינה שגם באהבה תהא נאמנותו גדולה.
טרם נקרא למילואים פעם ראשונה כבר נשא לאישה את נערתו הרחק מטווח תותחיו של הטנק אי שם בצפון אירופה.
הרחק מצפון אירופה בארץ קטנה במזרח התיכון נשארה אמו בגעגועיה ובאהבתה משגיחה מרחוק עליו בשבע עינים.
"את יודעת אמא " אמר "מה הכי טוב כאן" ?
"מה"? שאלה
"זה שאין כאן בעיות בטחוניות" ענה ועיניו השחורות לטפו באהבה את עיניו הכחולות של בנו "הוא כבר לא יהיה חיל"......
חייכה האם בתוכה והשפילה עיניה ,רחוק הבן כבר לא בחיקה.......
