שירים

ללא שם מיוחד

אותה המוזה ששרתה בי,
עזבה אותי לחודשים רבים,
הייתי יושב לכתוב כמו תמיד,
אך נחסמו בי המילים.
את כדורי הנייר שהיו פזורים בחדר,
גילגלתי בעצבים,
ובתם כל לילה ספרתי, היו שם שלושים.
שעון הזמן אצלי פסק מלכת,
כבר חמישה חודשים,
המעיין שבי יבש,
ואני מת בפנים.
 
היום אני שמח לחזור לדרך המילים,
אל הבית ואל החברים.
 
 

תגובות