בס"ד                                                                                                                     9.3.2008

טו וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר, לְהָשִׁיב אֶל-מָרְדֳּכָי.  טז לֵךְ כְּנוֹס אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן, וְצוּמוּ עָלַי וְאַל-תֹּאכְלוּ וְאַל-תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם--גַּם-אֲנִי וְנַעֲרֹתַי, אָצוּם כֵּן; וּבְכֵן אָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר לֹא-כַדָּת, וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי, אָבָדְתִּי.  יז וַיַּעֲבֹר, מָרְדֳּכָי; וַיַּעַשׂ, כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר.

תענית אסתר/דויד סמוכה

המן הרשע חשב וזמם,

להכרית את ישראל כעם.

מרדכי שם באלוקים מבטחו,

"כי לא יטוש ה' עוזו".

המן רצה את ישראל לאבדו,

הפיל פור ביום הזה לגדוע אותו.

מרדכי לא קם ולא פחד ממנו,

"הבוטח ב ה' חסד יסובבנו".

המן לאחשוורוש השיא עצה נבערה,

חש לאבד את ישראל כשה לשחיטה.

מרדכי טיהר ליבו בצום ובתחינה,

נשא עיניו לאלוקים ביום צרה ומצוקה.

המן יצא שמח מבית  המלך מעדנות,

הכין עץ לתלות עליו את מרדכי  איש אמונות.

מרדכי לבש עוז וסמך על ה' צבאות,

אבי יתומים ודיין אלמנות.

בקום המן האגגי כתנין  לבלענו,

כתב שטנה עלינו, ביום אחד רצה להשמידנו.

שלח משמים האל מלאך להושיענו,

דחוה דחה מזימתו לנפול  לא נתננו.

אז השיב להמן כגמולו ,

עוז וכוח הראה לעמו,

האל הנאדר בחודש אדר .

רווח והצלה שלח לעם נאמן.

את המן , זרש ועשרת ילדיהם ,

תלו על עץ גבוהה מעשה ידיהם.

העיר שושן צהלה ושמחה,

והיהודים חחגו עד דלא ידע.

חג פורים שמח לכל היוצרות והיוצרים ובני משפחותיהם

תהילים פרק קיח

א  הוֹדוּ לַיהוָה כִּי-טוֹב:    כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
ב  יֹאמַר-נָא יִשְׂרָאֵל:    כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
ג  יֹאמְרוּ-נָא בֵית-אַהֲרֹן:    כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
ד  יֹאמְרוּ-נָא יִרְאֵי יְהוָה:    כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
ה  מִן-הַמֵּצַר, קָרָאתִי יָּהּ;    עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ.
ו  יְהוָה לִי, לֹא אִירָא;    מַה-יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם.
ז  יְהוָה לִי, בְּעֹזְרָי;    וַאֲנִי, אֶרְאֶה בְשֹׂנְאָי.
ח  טוֹב, לַחֲסוֹת בַּיהוָה--    מִבְּטֹחַ, בָּאָדָם.
ט  טוֹב, לַחֲסוֹת בַּיהוָה--    מִבְּטֹחַ, בִּנְדִיבִים.
י  כָּל-גּוֹיִם סְבָבוּנִי;    בְּשֵׁם יְהוָה, כִּי אֲמִילַם.
יא  סַבּוּנִי גַם-סְבָבוּנִי;    בְּשֵׁם יְהוָה, כִּי אֲמִילַם.
יב  סַבּוּנִי כִדְבוֹרִים--    דֹּעֲכוּ, כְּאֵשׁ קוֹצִים;
בְּשֵׁם יְהוָה,    כִּי אֲמִילַם.
יג  דַּחֹה דְחִיתַנִי לִנְפֹּל;    וַיהוָה עֲזָרָנִי.
יד  עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ;    וַיְהִי-לִי, לִישׁוּעָה.
טו  קוֹל, רִנָּה וִישׁוּעָה--בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים;    יְמִין יְהוָה, עֹשָׂה חָיִל.
טז  יְמִין יְהוָה, רוֹמֵמָה;    יְמִין יְהוָה, עֹשָׂה חָיִל.
יז  לֹא-אָמוּת כִּי-אֶחְיֶה;    וַאֲסַפֵּר, מַעֲשֵׂי יָהּ.
יח  יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָּהּ;    וְלַמָּוֶת, לֹא נְתָנָנִי.
יט  פִּתְחוּ-לִי שַׁעֲרֵי-צֶדֶק;    אָבֹא-בָם, אוֹדֶה יָהּ.
כ  זֶה-הַשַּׁעַר לַיהוָה;    צַדִּיקִים, יָבֹאוּ בוֹ.
כא  אוֹדְךָ, כִּי עֲנִיתָנִי;    וַתְּהִי-לִי, לִישׁוּעָה.
כב  אֶבֶן, מָאֲסוּ הַבּוֹנִים--    הָיְתָה, לְרֹאשׁ פִּנָּה.
כג  מֵאֵת יְהוָה, הָיְתָה זֹּאת;    הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ.
כד  זֶה-הַיּוֹם, עָשָׂה יְהוָה;    נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ.
כה  אָנָּא יְהוָה, הוֹשִׁיעָה נָּא;    אָנָּא יְהוָה, הַצְלִיחָה נָּא.
כו  בָּרוּךְ הַבָּא, בְּשֵׁם יְהוָה;    בֵּרַכְנוּכֶם, מִבֵּית יְהוָה.
כז  אֵל, יְהוָה--וַיָּאֶר-לָנוּ:    אִסְרוּ-חַג בַּעֲבֹתִים--עַד קַרְנוֹת, הַמִּזְבֵּחַ.
כח  אֵלִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ;    אֱלֹהַי, אֲרוֹמְמֶךָּ.
כט  הוֹדוּ לַיהוָה כִּי-טוֹב:    כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.