המקום:פולין
הזמן:1943
מזג האוויר:קר
היה קר בטרבלינקה.
כולנו כבר רצינו לצאת משם אבל איך אפשר? לעזאזל עם השואה הזאת, היו שם במחנה יאנק, קארל, דייוויד, ינקל, גייניש, וייס, תומאס, גונטר, ינטל, היינו מאוחדים אסור היה לעזוב אחד את השני מי שיצא מהחבורה גזר על עצמו גזר דין מוות.
תמיד היה קר בטרבלינקה, זה היה מחנה מבודד בתוך היערות, שלא נוכל לברוח, הם, הגרמנים יימח שמם לא חסו על אף אחד כמעט כל מי שהגיע לגהינום בטרבלינקה יצא משם שרוף עבודה הייתה רק למפני גופות, הזונדרים היו היחידים שנשמו אוויר בטרבלינקה, כל האחרים, גז.
לעבוד בזונדר קומנדו היה משהו שאני לא אשכח אף פעם, אוי זה היה נורא 12 שעות הכל בריצה מפנים גופה וחוזרים לקחת עוד אחת והכל בריצה, היה שם אפילו שומר גרמני שעמד עם סטופר ולקח זמנים, היה פרס יומי לזונדר הכי מהיר, עוד מנה מרק.
באושוויץ לפחות היתה הזדמנות לשרוד, אמנם עבודת פרך אבל בכל זאת, חיים(ואם הגעת לאושוויץ ב44 אז בכלל).
ביום ההוא ישבנו כולנו בצריף של הזונדרים הותיקים, יאנק בדיוק באותו יום עמד לקבל ותיקות ולעבור מצריף הצעירים לצריף הותיקים הפחות צפוף והיותר נוח.
כולנו רצינו שיאנק ישרוד עוד כמה שעות ונוכל כבר לערוך טקס ותיקות ולהכניס אותו רשמית לצריף הותיקים.
את יאנק אהבנו במיוחד, החזקנו ממנו ולכן במקום שהוא יטחן כמו כולם 5 ימים צעירות הוא טחן שבועיים צעירות, פחדנו שיאנק לא יעמוד בזה, המשקל שלו ירד הוא פיתח דיכאון אבל עמד בזה, איזה גבר.
וייס היה המוטיבטור של המחלקה, תמיד כשהיינו רצים עם הגופות וייס היה צועק:"אחד בשביל כולם" ואנחנו היינו עונים לו:"כולם בשביל אחד", והייתה את הפעם הזאת שהגרמנים נתנו לנו עונש בגלל שגייניש צילם את המפקד של המחנה מחרבן והמפקד כמובן גילה את זה, הם נתנו לנו עונש לעמוד שבועיים בלי שינה שכל אחד מחזיק על הגב גופה, לכל אורך העונש וייס שר ועודד את החבר`ה, וייס הזה איזה גבר.
נחזור ליאנק, באותו יום יאנק עבד באגף הדרומי של טרבלינקה, הטקס היה מתוכנן לשש בערב, בטקס יאנק היה אמור לסחוב שישה ותיקים(אחד אחרי השני)מצריף הצעירים לצריף הותיקים.
המקום:פולין
הזמן:1943
מזג האוויר:קר
השעה הייתה חמש ארבעים וחמש בערב, יום העבודה אט אט קרב לסיומו כולנו נרגשים מחכים כבר לטקס החניכה של יאנק, יאנק גם כן היה נרגש הוא סחב את הגופות באותו יום כמו שהוא לא סחב מעולם.
17:50- עוד גופה ועוד גופה, כולנו יהודים.
17:55- משהו עומד להתרחש, כולם יודעים את זה.
17:59- ואז זה הגיע, ואז הגיע הרגע שבגללו לא יחגוג יאנק לעולם ותיקות ואז הגיע הרגע שבגללו לא יחגוג יאנק לעולם.
אני ודייויד השתלטנו על השומר הגרמני לקחנו ממנו את הנשק ורצנו אל עבר השומר בעמדה הסמוכה, ירינו עליו, צעקתי לדייויד:"דיוויד שחק אותה, תן להם בראש", דייויד החזיר לי:"יאצק אתה המלך, שרשר עליהם", אני הפטרתי חזרה:"יו דם רייט דייויד", בנקודה הזאת נפסק הדיאלוג המרתק ושנינו המשכנו לרוץ ולהרוג גרמנים.
בצד השני של המחנה סיימון וגורפינקל השתלטו גם הם על שומר, יאנק וקארל גם כן.
עד מהרה נצרחה ברחבי המחנה צרחת הקוד למרד:"השיבו להם כגמולם", וכל הזונדרים החלו לרוץ לעבר נקודת המפגש שנקבעה מראש, עד מהרה פרצנו את הגדרות והתחלנו לרוץ על עבר היערות, רבים מתו בדרך, חלק ממוקשים וחלק סתם כי לא היה להם כח, כל האיזור מעבר למחנה היה ממוקש, פחדנו, כל מטר שעברנו היה בשבילנו פרס, נשאר לנו עוד קילומטר לסוף האיזור הממוקש, עוד קילומטר לשוקו, לכל אורך הריצה הסתכלתי לצדדים לבדוק שיאנק חי, ראיתי שהוא חי וצעקתי לו:"יאנק עוד קצת עוד קילומטר לשוקו", ויאנק ענה לי:"מצויין אני צמא".
ואז מאה מטר לסוף האיזור הממוקש זה קרה, יאנק דרך על מוקש ומת, בנוסף כלבי הדוברמן הגרמנים עלו על גופתו וקרעו אותה לגזרים, יאנק כבר לא יזכה לישון בצריף הותיקים, יאנק כבר לא יהיה ותיק.
הם היו אנשים פשוטים.
המקום:גרמניה(מאורת הזאב)
הזמן:1943
מזג האוויר:פושר
"הר היטלר, קרה דבר נורא היה מרד בטרבלינקה וכל האסירים היהודים ברחו", "קיבינימט איתך גבלס אמרתי לכם שאין שם מספיק שומרים, למה לא עשיתם מה שאמרתי לכם? עכשיו בגלל שאני דיקטטור אני צריך להרוג אותך", "הר היטלר, בשורות רעות נוספות בפי", "דבר", "יאנק, האסיר שביקשת שנבטיח שיגיע לצריף הותיקים מת", "גבלס אני אירה בך, איך אני אסתכל עכשיו בעיניים של אבא שלו?, אני ואביו היינו יחד מתנדבים בדגניה יחד ייבשנו ביצות", "הר היטלר אתה צודק, אתה רוצה שאתאבד?", "גבלס תעשה לי טובה, מי יעשה לי תעמולה? אם תתאבד", "תודה הר היטלר, (ברקיעה)"הייל היטלר", "זיג הייל".
