דיברה אליי הרוח

בגן הנטיעות דיברה אליי הרוח

היא אמרה לי, כי באה ללטף בנועם

הנטעים צמאים

עיניהם כמהות בציפייה

דרך ארוכה עברה עד הלום

לא תמיד תתכוון במישר

ועתה כי תשוח

תשתובב לה במשחק

ואת עצים תתרועע

הצימחייה גם במניע

והיא תפריח הבטחות אל הפרחים

הסתכלה הרוח לעברי

כמשתאה

מחליקה עליי ידה

כטופחת על שכם

  מגן הסכך

אני הלכתי אל מגן הסכך

היטבתי את עמודות זוייותיו

בין השתי ובין הערב

ליחכה הרוח את בדיו

ולחשה דרכה אל החרכים

הנידה את הפוארות

השתעשעה עם העלים

והיא חככה לי באף

עד כי אדם

ואני חייכתי

הנטעים סיברו את פניהם

לקראתו של המבט

להקביל פניו

של המביט

  משל המשתאה

בגן נטיעותיי דיברה אליי הרוח

היא אמרה לי, כי לא תמיד אצה הדרך

יש והיא נעמדת מלכת

כמו הנצח תרחף בתוך גדר

והיה כי יכבד עליה משא

התנועה תאיץ מרבצי הזמן

והוא כמקבל  חייתו

ינהם כארי

הרוח היא שתניס ברוגע גערותיו

כמשל המשתאה

תיהיה עימו

ותשחק

© כל הזכויות של תוכן יצירה זו שייכות ל-ליאון