יצירות אחרונות
הנה היא הולכת (0 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -02/05/2024 21:56
להתעלל מעט (1 תגובות)
צביקה רז /שירים -02/05/2024 21:44
עצם הידיעה (0 תגובות)
נורית ליברמן /פוסטים -02/05/2024 21:34
שיר השבוע - עַל פְּנֵי שָׂדוֹת (1 תגובות)
שמואל כהן /שירים -02/05/2024 21:33
טַעַם שֶׁל עוֹד (2 תגובות)
רבקה ירון /שירים -02/05/2024 18:49
ספר חדש בהוצאת דרך המילים (4 תגובות)
גלי צבי-ויס /שירים -02/05/2024 16:51
והיום כורע ברך (3 תגובות)
אסנת אלון /שירים -02/05/2024 11:18
שְׁדֵּרוֹת הַשִּׂמְחָה (12 תגובות)
אביה /שירים -02/05/2024 09:43
פעם היו חלומות.. (12 תגובות)
אילה בכור /שירים -02/05/2024 09:43
עַל נַהֲרוֹת הַלֵּב (14 תגובות)
שמואל כהן /שירים -02/05/2024 04:21
סיפורים
הם היו אנשים פשוטיםהמקום: פולין הזמן: 1943 מזג האוויר: חם ביוני 43 החופשה במזרח קיבלה תפנית מפתיעה, פתיתיי השלג האחרונים עוד היו מונחים על גגות הצריפים, הקור עדיין הורגש במחנה ומי שרצה להתחמם היה הולך יחד עם עוד מאה יהודים אל אחד מחמשת התנורים הגדולים שהיו פזורים במחנה, ומתחמם. אני זוכר את היום שבאו אלינו אל הגטו נציגי היודנראט והציעו לנו חופשה במזרח, אני הייתי ילד אז אף אחד לא התחשב בדעתי, אבל הוריי דווקא מאד התלהבו, היום אני קצת כועס עליהם על ההחלטה שהם לקחו אבל אז אפשר היה להבין אותם, הרי התנאים בגטו היו נוראים אנשים מתו כל יום, הסירחון התפשט בכל הרחובות, גרנו בצפיפות נוראית. גם כשנכנסנו לצריפים הצפופים חשבתי שזה חלק מהחופשה, אבל כשביום הראשון של חודש יוני 1943 השמש הפציעה והשרב החל להתפשט באושוויץ, הבנתי שעבדו עליי, הבנתי גם שהוריי ישארו מתחת לתנורים כל ימי חייהם, כאשר עורי נמס והחל לעלות עשן הבנתי שעבדו עלינו. תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |