דמות מקבצת אהבות...

חלף הלילה על פניי, מותיר דמות מקבצת אהבות, דמות המבקשת מילה ועוד מילה כנדבה.

כפוף, רכון על מזבח החיים, רטוב מגשם עצבות ורוע.

כתבתי על כל חומות העיר-"אל תקשרו את כנפיי".....

"אני אחרון המלאכים שנשאר" כתבתי כשדמעות חונקות את גרוני.

צופה הייתי לילות וימים במעשיהם, שולח על פניהם חיוך שנשכח, שם בפיהם מילים של כבוד ואהבת האדם, מילים שפרחו מזיכרונם, שנשכחו אי שם, צובע למענם פרחים ושמים, ממתיק להם את הנהרות והיו למים.

מקשיב הייתי לבכיים לרצונם מאת אדוניי, שליח הייתי, עושה טובתם ורצונם.

אני בכיתי את בכיים, דאגתי דאגתם, ואהבתם הייתה לי נחמה.

בעת ההיא נשלח זה השחור להשחיר פניהם, והיה הוא השולט בכוחו על העולם.

עצב, שכול, וכאב, הביא עימו בכל מקום אשר דרך, כוחי היה חלש מכוחו

השטני ולא יכולתי לו.

בודד הייתי במלחמתי כנגדו, בודד וגלמוד....

כעסם ורוע ליבם החלישוני, נוצותיי החלו להצהיב מעשן ופיח כלי מלחמתם, אוזניי חירשות לזעקתם ועיניי קצרות רואי למבטם המבקש חמלה.

אחזתי במעשה אחרון, מילים אחרונות שריחפו מעליי, וחצבתים על החומות-"אהבתיכם רעיי וידידיי" ....

דמות מקבצת אהבות

מילה ועוד מילה לנדבה...

אם תשאלוני רעיי לא אדע את התשובה לרזי ההשראה וסודות היצירה.

ואני בכלל רציתי לכתוב על אותה שכנה נחמדה.