אתמול בלילה..

אתמול בלילה כשנשכבתי לישון חלמתי חלום. בחלום כל הדברים היו הפוכים-
ציפורים הולכות ואנשים עפים, עצים הצומחים מהצמרת שלהם אל השורשים, פרחים הנשתלים בשמיים במקום באדמה ובע"ח משוטטים להם בחופשיות ללא שום דאגה.

אתמול בלילה כשחלמתי את החלום, היו לי כנפיים ויכולתי לעוף לאן שרק רציתי.
שום מחשבה לא הציקה לי, וראשי היה ריק מכל אותם הדברים שבדר"כ מילאו אותו- חשבתי שזה נחמד לעוף.
הייתי מאושר, חשבתי על חופש וככה היו כל האנשים מסביבי- חיפשתי אותך אבל לא היית שם. אני זוכר שפעם כשאמרתי לך שאני רוצה כנפיים ולדעת לעוף, את חייכת את אותו החיוך השובה שלך ואמרת "כנפיים זה לחלשים. תנסה לעמוד על הקרקע".
אבל אני המשכתי לרצות לעוף, לפרוש כנפיים ולגמוא מרחקים.
וכשהתעייפתי קצת הלכתי לשבת על ענף- שהיה שורש, וקצת פחדתי ליפול אך התפלאתי שהמשקל שלי היה כ" זניח. כשנחתי שמעתי שתי ציפורים מדברות ביניהן.
"אם היו לי כנפיים, הייתי עפה למלא מקומות.."
" אוי נכון, תמיד רציתי לעוף... לעוף.." השארתי אותה בדמיונות ההתעופפות שלה. חייכתי לעצמי ונזכרתי שתמיד רצית לטוס לאיטליה.
פרשתי את הידיים ונופפתי כמה שיכולתי, התרוממתי למעלה והתחלתי עף באוויר לכיוון איטליה. לא ידעתי את הדרך האווירית אבל סמכתי על רוחות השמיים.

אתמול בלילה כשעפתי באוויר, לא חשבתי על כלום. עברתי ימים ואגמים פרושי ידיים, שוטטתי בין שדות ירוקים ועמקים. וכשקצת התעייפתי חיפשתי מקום לנוח והמשכתי לעוף- כי זה מה שרצית- איטליה.
היית אומרת את המילה בעיניים נוצצות וברק שלא חולף- הייתי צריך לצלם אותך כל פעם מחדש.
וכשסוף כל סוף הגעתי לאיטליה נדהמתי מהיופי- הבנתי למה רצית לטוס דווקא לשם. טיילתי בכל הארץ, עפתי ממקום למקום. מרומא, לותיקן, פירנציה, ונציה, נאפולי וטוסקנה. אפילו ציפור זקנה האכילה אותי גרגירים באיזה כיכר. הרגשתי שבע רצון. כ"כ שמחתי לעוף.
הזמן חלף והרגשתי בודד בלעדיך. החלטתי לחזור ולקטוע את הכנפיים- כי לא שווה לעוף ולהרגיש לבד בוא זמנית.
אז פילסתי לי את הדרך והתחלתי לחזור.

אתמול בלילה כשהתעוררתי מהחלום, פקחתי את עיני ואת ישנת לידי.
פניך כפני מלאך- ישנה במין שינה רגועה שייחודית רק לך.
אז ליטפתי את פניך כמו שרק אני יודע, ונשקתי לך כמו שרק את אוהבת. וחזרתי לישון.
ואת?
את היית בחלום משלך בוא הכל נכון, אמיתי וקטוע כנפיים.