בין הטיפות

 

עלים של סוף נובמבר מקשטים את המדרכה,
נעים תחת צעדים כבדים של לבבות שבורים.
חלונות פתוחים לרווחה,
נושמים את האוויר המתחלף במהירות איטית.

גם הפעם הגעגועים מאחרים לבוא.

~

סודות של ילדים מרחפים מעל העננים,
יוצרים ערפל לבן של משאלות תועות.
עיניים סגורות, שלא לראות.

גם הפעם הן ייעלמו בין הטיפות.

~

ויש דברים שלא משתנים, שלא משנים.
רק הרגעים מתחלפים בזכרונות של עכשיו, לזכרונות של מחר נסתר.

~

שירים של חורף מקשטים את הרקע,
נעים בין מילים ראשונות-אחרונות של לילה מתבהר.
צלילים שקטים של פסנתר עייף, מחברים פיסות אבודות מחיים רחוקים.
יותר קל לשמוע דמעות של אחרים.

תזוזות מהירות, ושינויי מזג, ולא רק של האוויר.
אחת אחת הן יורדות, צובעות את שמשות המכוניות בכאבים שקופים.

~

ויש דברים שלא משתנים, שלא משנים.
רק הרגעים מתחלפים בזכרונות של עכשיו, לזכרונות של מחר נסתר.

~

ואת עומדת שם, בין לבין.
נעה ומתחלפת וחוזרת שוב להתחלה.

מועכת סופים דומים, בשולי אותה המדרכה.