בין לבין

נוסע בדרכים מפותלות, במרחב הפתוח.

מעלה מחשבות בהירות.

בוחן בזהירות, מפגש נוסף מתוח,

מחפש מילים נדירות.

מסתבר שרוב האנרגיה הפרטית,

נמדדת אגב נהיגה.

אז מסדר, מנתח, מחפש תשובה, אמיתית,

מעביר הילוך ונרגע.

נוסע בדרכים המפותלות, מחפש מוצא.

ייסורי מצפון ואכזבה.

נזכר בזוג - שהוא נלחץ והיא אינה רוצה,

לוותר על השלווה.

מסתבר, שרק אתה הוא זה שקובע,

איך ייגמר היום.

גם אם מצפונך לעיתים טובע,

למד לחיות עם זה, בשלום.

לא חשוב איך הסתיימה לה פגישה,

כל עוד נשארת שלם.

שלם בנפשך העדינה, הפגועה, אך נחושה,

האתגר בסוף משתלם.

כל אחד מאיתנו צריך מעט אהבה,

גם אם זה נשמע בנאלי.

המטלות קבעו להן קשת כל כך רחבה,

קשה להישאר כך נורמאלי.

כל אחד מאיתנו צריך איזה פירגון,

מידי רבעון או שניים.

אחרת, הגוף מסתגר לו בתוך מיגון,

וכל יום עובר, בחריקת שיניים.

כדברי המשורר:

"מלא פיך יין, ורגליך במחול,

נגמר לך הזמן, אז קום ואל תיפול".