חזרה ליצירות
פוסטים

תראו להם שאכפת לחם

לימור | (15/01/2009 13:29) | 132 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל

 זה לא שאני לא מודעת למלחמה שמתנהלת בדרום

כמה מחברי הטובים נמצאים אפילו בחזית ואני דואגת לשלומם מאוד
אבל, איכשהו המלחמה הזו גורמת לי לחשוב על מלחמות אחרות
כמו זאת המכונה מלחמת קיום .
יש לי דירה ליד הים, כזאת שקונים להשקעה במקום שאוטו-טו הולך להיות הדבר הבא
אם אני יושבת במרפסת אני יכולה לראות את רצועת החוף ותחנת הכוח מהבהבת באורות מנצנצים ואם מקשיבים ממש טוב אולי לשמוע חלק מהופעה של האמפי בקיסריה .
קל לתת לאופריה לעטוף אותך ולחשוב שאתה חי בפסטורליות אבל כשאני יורדת למטה לסופר לקנות כמה דברים
אני מוצאת את עצמי בחזית של מציאות נושכת ולא זה לא הכלב של השכן
זה השכן בעצמו .
אני נעה עם העגלה שלי במסלולי השפע עמוסות מדפים עם חבילות קטנות של הבטחות וחבילות גדולות של מבצעים
והמבט שלי לא נתון להם בכלל, אלא דווקא , לאנשים שסביבי .
אישה אחת עם חולצה מוכתמת לא טורחת לקחת בכלל עגלה , מסתובבת עם שני ילדים וכמה שקיות ניילון ממחלקת הירקות
עם מלפפון אחד עגבניה אחת , גיל אחד וחצי לחם .
אדם אחר מסתובב עם הבן שלו על הידיים וזה מפציר בו "אבא תקנה לי במבה" , הוא מביט בו חצי מתנצל
ואומר לו "נקנה בסופשבוע שיהיה לשבת".
השכנה שלי סיפרה לי שפיטרו אותו לפני שנה ומאז לא רק הבועה של ההיי-טק התנפצה לו בפנים .
זקן אחד מסתובב עם קופוני הנחה ושואל את העובדת מהמאפיה אם נשאר לחם מאתמול , כי ככה הוא יכול להשיג אותו בזול
תקראו לזה רגישות או הפרעה עזבתי את העגלה שלי עם כול הדברים ,ככה באמצע הסופר , לא יכולתי יותר .
בכניסה לסופר יש קופה כזו של חסדי נעמי עם סטיקר "אמא הבטחת לנו עוף לשבת" עם חור קטן לממון
וחור גדול למוצרי מזון .
שילשלתי 50 שקל בחור הקטן ועליתי הביתה נטולת שקיות אבל עם כמה תובנות
יש אנשים שעבורם החיים הם מלחמה
לחם אחיד לכולם דורש קודם כול אחידות
עדיף שקית אחת פחות ונתינה אחת יותר
אז תראו להם שאכפת לחם בכול דרך
והנה רק אחת לדוגמא

תגובות

חזרה ליצירות