זרעתי דמעות על מדבר..

והייתה מביטה בו יומם וליל, ידה אוחזת בידו הצנומה, מסרבת לתת דרור לנשמתו הזועקת.

היו ימים שחשה אובדת עצות ורק הדמעות נתנו לה כוח להמשיך.

מביטה בשערותיו הלבנות, בעיניו הכבויות, והדמעות שוב זולגות.

לוחשת לו מילים של תקווה, מילים של אהבה, מחייכת לו מחיוכיה השובים.

בלילה השביעי חשה ברוח מלטפת הבאה מן החלון, באותו מלאך צחור

העומד לצד המיטה,מביטה בעצב בפניו הנעריות.

"קחני תחתיו.." מתחננת בדמעות.

והמלאך מביט בה בצער רב ואין ידו להושיע.

בחלוף השנים פגשהו שוב כשהיא מרותקת למיטתה.

חייכה אליו את חיוכה השובה, הן ידעה שאהובה למעלה בשמים לה מצפה.

זרעתי דמעות על מדבר

עיניי מושפלות על הארץ

אספתי יונים של שלום

משמי תכלת מרוסקים

אספתי רסיסי אדם

לתת בהם חיים

עכשיו הם מלאכים