קמתי לשעת בוקר

מגרש קורי שינה

לצדדים מתחתי ידיי

וחשתי

היא שרועה לצידי

ומתמיד הוא, חום גופה

אמרתי

לא רוצה לחשוב

לא רוצה להרהר

לא על העדרו של הגוף המחמם

גם לא על המיטה כי תתרוקן

שאלתי

האם להחליף את בגדיי?

אני חייכתי

והתייצבתי על רגליי

הלכתי אל מרפסת

את דלתותיה קרעתי לרווחה

חשתי בקרה

הקרה קרה, והיא שורה על כל

נזכרתי, כי עת היא של חורף

והיא מחדדת בשר, היא מסמרת עור

אך

אני חיפשתי אותה

את הרוח המלטפת

את הרוח המרעננת 

את הרוח שמלהיטה את לחיי

ראיתי העננים

העננים שנפזרו לכל עבר

וכדרכה, השמש היא

והיא משלחת קרניה, והיא מאירה

ואחזתני מבואה של חום, טופחת בכל גופי

אחזתי בסנסיניה, מזמן אותה

אני הוא שנכנסתי לתוכה

שעת בוקר היא

ועיניים כי תפקחנה , תכריזנה על גירוש

והתרדמת כמו נרדפת, מפנה את מיקומה

אני יצאתי אל מרפסת

ואני כמו מכריז קבל עם וקבל עדה

בואו אורחיי אל תבוששו

אני אאמץ ככל יכולתי

להמציא כל סבר וכל ברכה

 © כל הזכויות של תוכן יצירה זו שייכות ל-ליאון