חזרה ליצירות
שירים

מלנכוליה

שי שטרן | (29/12/2008 05:10) | 43 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
 
לכל חברי הבית הגדול הזה השלום והברכה !!
 
אויי מלנכוליה את אהובתי.. בטח הרבה מאתנו מכירים את המילים הללו, שהם חלק מפזמון שיר ידוע.

זכורני שבצעירותי כששמעתי את המילים הללו, לא תפסתי מה הביא פזמונאי שפוי להכריז "מלנכוליה - את אהובתי" כן אז עוד לא השכלתי להבין את מה שאני כבר פחות או יותר מבין היום, שאכן בטבעם של חלק מאתנו לאהוב את המלנכוליה.... את העצב..... את המרה שחורה.....

הגדיל לומר לי חכם אחד, שברגש העצבות יש עומק... שהדכדוך אינה סובלת רדידות....  נשמע מוזר - אבל הוא היה ממש החלטי בזה - שאדם עצוב בטבעו הוא עמוק במהותו.....
 
לא פעם תפסתי את עצמי מהרהר בעצמותו של הרעיון הזה...
חושב על אותו חכם, אותו פזמונאי, שכל כך מתחברים אל החלק המלנכולי שבהם עד כדי הערצה ואהבה גדולה לחלק האפל הזה
אני לא יכול לומר לכם שהגעתי למסקנה ברורה שתספק אותכם בהסבר הגיוני צרוף, אך ודאי אני יכול לספק לכם סיפור מריר שחוויתי על בשר נפשי ממש
 
הרבה מכם כאן מודעים לכך, שלפני פחות מחצי שנה נפרדתי מאהבת חיי, הרבה מכם בטח שמו לב, שפעילותי באתר פחתה פלאות, וכמו באתר גם בחיי האישיים, התפקוד שאף לאפס, ההיתי שרוי בתרדמת עשיה פשוט פעילות החיים נדמו, עם פרידת אותה אהובה....
 
באחד מאותם הלילות שהייתי מהורהר במצח קמוטה על העבר ומעט על העתיד, מטיס למול עיניי תמונות וחציי תמונות שנעשו לזכרונות מרים, לצלו של ירח עצל, עברו למולי נערי רחוב מכורים לחומר זול, מדיפים ריח של זנות, והוללות, הם הביטו בי בעיניים חלולות וריקות, כמתמיהים.
אחד מהם כן הצליח לשאול אותי למה אתה עצוב...... ??
לא עניתי לו - כי לא יכולתי לענות לעצמי הרגשתי שהתשובה הבנאלית כבר לא ראלית, התשובה הכלכך מתבקשת ....
לא יצאה לי מהפה, לא בשביל השואל וגם לא בשבילי....
הרגשתי שאני כבר משקר את עצמי, אני לא עצוב בגלל איזה אסון שחוויתי לפני חצי שנה.. פשוט היום אני עצוב כי זה כבר מתוק לי, התרגלתי לתחושה הכלכך מוכרת, ממכרת, עצבות עם עיניים כבויות  - "מ ל נ ל כ ו ל י ה  את  א ה ו ב ת י".
 
רצתי אל אותו נער חלול ושאלתי אותו למה אתה עליז כל כך
הוא הצליח להתרכז בשאלה וענה לי - להיות שמח לא צריך סיבה
שמעתם לשמוח לא צריך סיבה, מהיום תדעו שגם לעצבות הרבה פעמים אין סיבה, אבל אנחנו מתמכרים אליה לתחושה העמוקה הזו, לצד הפחות מואר בנפש שלנו...
 
חיברתי קצוות  - כמו שישנה שמחה חלולה כך ישנו עצב חלול...
 
מכירים את הפתגם הידוע "מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד"  ואני שואל אותכם  זו מצוה ? מי לא רוצה להיות שמח ?  צריך לצוות על זה ?? למה זה נכנס תחת הקטגוריה של מצוות ??
אכן סיימתי תשיחה עם אותו חלול ונפל לי האסימון....
 
בברכה חברכם עם פנים עליזות מתמיד
מקס מזור

תגובות

חזרה ליצירות