רגישות לחלב.

איכשהו אני חושבת אם בנסיבות אחרות הייתי בוהה ככה לתוך העיניים היפות שלו,

שהזכירו לי יותר קפה שחור מהביל וטעים, מאשר איבר חיוני שכל אדם התברך בו

כדי להעביר למוח מידע על מידת התאורה של הסביבה, או במקרה שלו, מידע חיוני

על כמות החתיכות שעוברות בסביבה? בכל מקרה אני מרגישה שבוייה למספר דקות,

וכשהוא מתיישב, עננת בושם עדינה מציפה לי את האף.

אני, שהמילה "שידוך" מזכירה לי את דודה מרים, מתחילה לחשוב ברצינות איך לשדך אותו לנטע, הבת של אורנה.

פילוסופים, סופרים ומשוררים ניסו להגדיר ולתאר את מהותו של היופי והעלו אותו על נס,

מיליונים כתבו על זה שירים, סיפורים, ומה לא. אם בעולם העתיק היכולת לפגוש אובייקטים יפים הייתה די מוגבלת ומצומצמת, הרי שבחברה המודרנית ישנה חשיפה גדולה לאובייקטים יפים כמעט בכל מקום. הכל היה מושלם.

חוץ מהגיל שלו.

"בן 28." ענה לשאלתי. טוב, מי אמר שאסור להתפעל מיופי שכזה גם בגילי המופלג?

ועדיין, יכול להתאים בהחלט לנטע, השידוך העתידי.

יש לו קול משחית, עמוק של חדר מיטות. הדמיון משתולל, ואי אפשר לא לחשוב איך הוא נשמע כשהוא במיטה.

אפילו סתם אחרי לילה של שינה עמוקה, שהדבר היחיד שנגע בגופו השרירי והמוצק היה הסדין והשמיכה.

אני מזכירה לעצמי את הסיבה שלשמה התכנסנו, אוחזת ביד את העט, וכותבת.

את התשובות שלו, לשאלות שלי. סטאטוס, מקצוע, סיבת הפנייה, מכתב הפנייה מרופא, תשובות של בדיקות, צילום חזה, ואק"ג.

"תוסיפי רגישות לחלב..." הוא ממלמל, ושולח לאוויר עוד חיוך מושך.

כן, המושלם הזה רגיש לחלב, זה נשמע אפילו די סקסי בהתחשב בנסיבות שבגללן הגיע לניתוח הקטן.

באותיות אדומות וגדולות אני מדגישה: "רגישות לחלב".

"טלפון להודעות?"  פרט חשוב בהחלט. וכשהוא מכתיב את מספר הטלפון שלו, נראה כאילו גם המספר מושלם וניתן רק לפרוטקציונרים.  אפס- חמש- .... חמש- חמש- חמש- שתיים- שתיים.... הקול הרדיופוני שלו כמעט לוחש.

"אני אתן לך עוד מספר טלפון," הוא מחייך. "ליתר ביטחון..." ומחפש בנייד שלו את המספר הנוסף.

"את יודעת," העיר. "הזיכרון שלי גרוע." אבל מחיוכו אני מבינה שזה לא ממש מטריד אותו, אז למה שזה יטריד אותי, אני מנצלת את ההזדמנות לנתח את צבע השיער הלא מובן, משהו בין חום לבלונד כהה, ומנסה לנחש אם נטע הזכירה אהבה לבלונדיניים או לא.

"הנה..." החייכן מרים את הראש. "תרשמי. אפס- חמש- ...." אני רושמת. בטח שרושמת... עוד מספר של פרוטקציונרים.

שמונה- שמונה- שמונה- שש.... "זה של בן הזוג שלי." הוא אומר.

הוא יצא מהחדר, עם תאריך מדויק לניתוח, ותווית ענקית מודבקת על התיק:

"רגישות לחלב".

שידוך, כבר לא יצא ממנו.