בנתיבי עיניים

את התמונה הן תקלוטנה, לא תמיד תבחינה בפרטים

ומאחור עומד לו הניצב הכן

נכון תמיד, מוכן כתמיד

קולט דרכן

אוסף דרכו

ממיין ומחלק, מעבד אלי מדורים

ונים יש עימו

רגיש הוא, רגש ומתרגש

דמות יש לו, כחוט השערה

אך ידו היא, שבוחשת כל

והם, המה המשחקים אותה

העיניים הן שרואות

בתוך אלם, בתוך שקט ובדוק הדממה

שיג ושיח להם, כמו סבך הנאחז בין רגש לבין היגיון

שיג ושיח להם, כמשא ומתן מתרקם

פעמים אין לו עוצר, והוא המתעמר

כגודל שערתו, הפוך היחס לעריצותו

פעמים תוקפים אותו היסורים, כך וכך הוא מצטער

אך זה גם זה, וזה לא גם לא זה

נתיב יש עימו והוא מן העיניים

דרכו כדרך הפשט והדרש לה כתבלין

על פי מה יקום דבר (?!)

העיניים הן יחידאיות

אדם נמצא אצל עצמו, בדד

ואין שופט מלבעדיו

העיניים הן המצלמות

ותמונה כי תוטל על רשת, היא שתניע

הוא המניע

והרוח שמאחור

מה פלט יש לו לשכל

מה רגש יש לרגש

והפשט הוא פשט, נכבס הוא בתוך מעבדת

ובא הדרש והציב לו סיפורת

נאה הוא כמספר, יאה לו כדרשן

כי הן הרואות, הן תראינה

והנסתר הוא שמאחור, קולט היטליהן עלי רשת

כי בנתיבי עיניים אדם יראה

ובדרכי נסתריו אדם יתרגם

ניצבים הם לפניו