חזרה ליצירות
שירים

מנותקים

מריה | (01/12/2008 20:31) | 35 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
התחבקנו ליד האבנים הקרות,
בסוף הסיפור והרגשתי עצובה...
ואולי הפעם אוכל להיות כנה.
 
הבטנו לפני כן, בהמון מבטים
נכנסנו להרבה עולמות וצבעים
וחזרנו חלילה.
התעקשנו לפתוח דלתות נעולות,
והמצאנו מחדש אהבות נכזבות.
 
עכשיו צועדים אל הלבנה,
מסירים מבט אחרון מהקרקע,
לפני הניתוק מהחול.
אדמה רחוקה מקבלת קדושה
כאשר רגלינו מעל.
 
כתבת את שמי עם האור
ואני הנצחתי אותם בשורש חזק,
נתת סיכויי לאהוב,
ואני ליטפתי בזמן.
הכל כדי שיהיה למה שנשאר
את הטוב ביותר
כדי שנאהב ונמשיך מהסוף.
 
התחבקנו ליד האבנים הקרות
ושמרנו אמונים,
הבטחנו להיות חזקים גם לחוד
אתה כשמש, ואני כאדמה
שוב כמו בפגישה ראשונה.

תגובות

חזרה ליצירות