סתיו

סתיו, מעונות הזמן,

מטבור הקיץ על קצות החיים

עוטה גלימתו ההדורה,

הצבועה במכחולו של אלוהים.

מה נהדר מראה הנוף והטבע,

המתפרצים מבין עלוות עצים

בססגוניות וצבעים ושירה אדירה

של יופי צרוף עטור תפארה.

עצים אדומים, ירוקים צהובים,

מרצדים, מרקדים  כבמשובת נעורים,

גאים מביטים בבועת הידורים

הניבטים מבעד למימי הפלגים.

ואני משיר מבט בפני הבריאה,

בשאלה המנקרת באלף מילים

מדוע ימי הסתיו שלי, אלוהי,

כה אפורים וכואבים.