"עד עכשיו לא נשאר דבר רק תני לי סימן,זכרונות מציירים ענן כמו אז כן עכשיו"
השיר הזה של עברי לידר תמיד מביא אותי ליידי דמעות,הוא מרגש אותי..אולי זה הקול המלטף של עברי בשילוב עם המילים הקיצ'יות משהו אבל לעזזל זה עושה לי צמרמורת..אולי זה פשוט מזכיר אותו כל כך.
הכרתי את שחר במסיבה עלובה בעיר היייתי מסטולה משילוב של וודקה רדבול ועוד משקה לא מזוהה שידיד טוב שלי הביא לי ,אבל זו לא הייתה סטלה ברמה של שיכרות כזאת שאתה מקיא את נשמתך בשרותים העלובים של המועדון,אלה יותר סטלה של כיף כזו שמכניסה אותך לאווירה טובה ומשחררת אז זרמתי איתה ולא הזעפתי פנים וישבתי בפינה כדי לחכות שהיא תסתיים.
באותה התקופה הכל הלך פשוט חרא ,שום דבר לא הסתדר לי, זו מן תקופה כזו שהכל מבולגן לך בחיים ובא לך לצרוח למוח שלך שקט! !ולעשות סדר ולנקות את כל הבלאגן והלכלוך ואז לשבת בפינה כשהכל נקי ולהשמיע אנחת רווחה- אהה -,אבל חבל שאי אפשר לעשות את זה אז נשארתי עם החרא ועם הבלגן במוח שלי וכולנו הלכנו ביחד למועדון המעפן הזה ושתינו מלא וודקה רדבול.
ואז ראיתי אותו,הוא רקד שם ברחבת הריקודים ואני צפיתי בו מהצד הוא היה כל כך אמיתי ,כולם שם רקדו כדי לנסות לפתות במין תנועות רובטיות נכונות כאלה מטופשות שכיויכול נועדו להרשים אבל בעצם רק הפכו את הבן אדם שביצע אותן לטיפש חסר כל תוכן והוא לעומת זאת רקד מהלב, הוא עצם את העיינים ופשוט עשה מה שבא לו כאילו הוא לא מודע לשבע מאות האנשים שמסביבו ושילכו לחפש מי ינענע אותם תרתי משמע.
בהיתי בו כמו שילדים קטנים מסתכלים על אנשים שהם לא מכירים עד שהוא היה פשוט חייב מתוך כח קוסמוסי בלתי מובן להחזיר לי מבט ,המבטים שלנו נפגשו ואני השפלתי עיינים ולא הסתכלתי עליו יותר, אולי כי נבהלתי מהעוצמה של המבט שלו בעיינים שלי.
עמדתי לקום מהבר ולחפש את החברים שלי כשפתאום הרגשתי משהוא מחזיק את היד שלי הסתובבתי וראיתי אותו זה היה מרגש כמו איזה חלום שחלמת ופתאום הוא מתגשם לך מול העיינים ככה סתם במקריות אז חייכתי . התחלנו לדבר על נושאים כאלה ששני אנשים שרק נפגשו מסוגלים להעלות ,כמו איך קוראים לך ובת כמה את ואתה?וכמה זמן אתה משרת וכיוצא בזה..הקטע שהשיחות המפגרות האלה נגמרות בערך אחרי 5 דקות פלוס מינוס והדבר הראשון שעושים אחר כך זה לברוח לחברים שלך ולספר על הבחור החופר שדיבר איתי בבר ,אבל השיחה שלנו הייתה אשכרה מענינת ,כל כך מענינת שרציתי שהמועדון המזוהם שאני כל כך אוהבת יתחלף באיזה בית קפה אינטימי עם שתי כסאות ובקבוק יין ואני ושחר שם לבד נדבר ,הוא כאילו קרא לי את המחשבות ואמר שכדאי שנצא החוצה כי רועש ואי אפשר לשמוע כלום ובכל מקרה הדיג'י פשוט חרא ,אז יצאנו.
ישבנו בחוץ בארבע לפנות בוקר על ספסל לא רחוק מהמועדון היה קר והוא הביא לי את המעיל שלו זה היה רומנטי מצדו ,הוא דיבר איתי אבל לא ממש הקשבתי לו כי ככה זה שבוהים במישהוא ובוחנים אותו תוך כדי שהוא מדבר קשה לשמוע את המילים שהוא מוציא מהפה,.
הסתכלתי עליו, היה לו עור שחום חלק וגברי כזה שמלא בהרבה כח אבל גם במשהוא רך וילדותי,שפתיים מתוקות שיצאו מהם הרבה חיוכים כנים ומילים מצחיקות וטובות ,שיער שחור פחם בריא ועבה כזה שגורם לך לרצות ללכת לאכול סלט בריאות בארומה, אבל הכי הקסימו אותי העיינים שלו ,בחיים לא ראיתי עיינים כל כך טובות ,קשה להסביר עיינים טובות אבל זה מה שהיה לו פשוט ככה עיינים טובות ומדהימות הסתכלתי עליהן והן הרגיעו אותי רציתי לצלול לתוכן ולשחות בים של טוב ושלווה ורצתי לבהות בהן ככה שעות עד שהסטלה תעבור לי ואני אוכל ללכת לישון בתוכן .
באותן 5 דקות שהוא דיבר ובהיתי בו אני יכולה להשבע שהתאהבתי בו סתם מכורח היותו נטו.
הוא קלט שאני כולי מתמוגגת ממנו ועוד שניה הופכת למרגרינה רכה חמישה אחוז וודקה רדבול אז הוא ליטף את הפנים שלי ונישק אותי ,הרגשתי חשמל סטטי בכל הגוף וזרמים מטורפים ברגליים ,הוא אמר שעכשיו אין שום סיכוי בעולם שאני לא מביאה לו מ'ס טלפון ואני כמובן הבאתי ,הוא ליווה אותי בחזרה למועדון ואני חזרתי אל החברים שלי כולי שיכורה מאלכוהול ואהבה.
מאז הכל היה היסטוריה היינו זוג המאה ,לא הייתי יכולה להעביר את היום בלי להזכיר אותו לפחות שש פעמים ,הפלאפון שלי היה מוצף בהודעות אס אם אס גדושות אהבה ומתיקות מזעזעת שעשתה לי טוב על הלב הייתי יפה יותר ,מאושרת יותר אפילו נחמדה יותר וזה היה ניכר ביחס של הסובבים כלפי כולם אמרו לי ששחר פשוט עושה לי טוב ואיזה כיף לי שמצאתי אותו .
חברות שלי היו מתמוגגות מהתאורים שלי בהם שחר לוקח אותי למסעדה ואנחנו מתנשקים שם וכולם מסתכלים אבל לא אכפת לנו כי אנחנו כל כך מאוהבים ותאור נוסף כששחר לוקח אותי הביתה ומראה אותי לאמא ואבא שלו ועוד תאור בו אני לוקחת את שחר ומראה לו את ההורים שלי וכשהוא הולך אמא שלי אומרת לי שהוא נהדר! ועוד תאור שאני מפתיעה אותו בבסיס והוא רץ כמו משוגע ומרים אותי ומחבק אותי כמעט בוכה ואומר שהוא כל כך התגעגע,באמת שהייתי כל כך מאושרת איתו האהבה שלי אליו הייתה כל כך עוצמתית שלפעמים זה הלחיץ אותי.
לפעמים כשהוא היה סוגר שבועיים בבסיס ולא יכלתי לבקר אותו הייתי מסתגרת בתוך עצמי,שהייתה לו פעילות מבצעית בשטח ולא יכלתי לדבר איתו כמה ימים הייתי נכנסת לדכאון הייתי שוכבת בלילה במיטה עם הטלפון ליד השידה ופשוט בוכה כמו ילדה בת 12 אחרי שהיא רואה טלנובלה בויוה ,הייתי מקשיבה לעצמי בוכה ולא האמנתי שאני מסוגלת להגיע למצב כזה של תלות כל כך טוטאלית במישהוא וזה הלחיץ וריגש אותי באותה המידה .
את מה שקרה אחרי חמישה חודשים של הכרות אפילו אני לא יכלתי לחזות למרות כל הסימנים המוקדמים שהייתי לחלוטין עיוורת אליהן.
בארבעה החודשים הראשונים אני ושחר היינו זוג משמים כל יום שלנו כזוג היה מתנה ,בסוף החודש הודיעו לשחר שהוא הולך לסגור 21 ימים בבסיס ,כמעט חודש שלם, הייתי גמורה וידעתי שגם הוא ,כל הזמן הזה כמעט ולא דיברנו בינינו וכשהוא היה מתקשר בלילה הייתה לנו שיחה מאולצת של כמה דקות שנגמרה בסגירת טלפון כואבת שהביאה אותי ליידי דמעות ,זה התיש אותי התגעגעתי אליו ולא יכלתי לסבול את המרחק ,הכי כאב לי שידעתי שגם הוא סובל עכשיו אבל הוא צריך להתנהג כמו גבר גבר ולסבול אימונים קשים לצד געגועים קשים ואפילו את גולייט זה היה מתיש כל העסק הזה וכמו שחשבתי הסיוט שלי לא איחר להתגשם.
חלמתי על זה בלילה יומיים קודם ,בחלום שלי לבשתי שמלה צהובה וחיכית מחוץ לבית של שחר ,הוא יצא מהדלת ורצתי אליו נישקתי אותו חזק חזק בשפתיים ואז הסתכלתי עליו והבנתי שאני מנשקת אדם זר ,נרתעתי וצעדתי אחורה אבל אז הוא החזיק לי את היד והביט בי בעיינים הטובות שלו ושוב זה היה הוא,נכנסנו לבית שלו ישבנו וצחקנו ואז בשיא הצחוק הוא התחיל לבכות והבכי שלו הבהיל אותי אז חיבקתי אותו והוא דחף אותי ,הוא נעלם לחדר סמוך אז נכנסתי לחדר ,מתוך החדר התגלו לי מליוני חדרים נוספים ומתוכם עוד מליוני חדרים וכך הלאה, לא ידעתי באיזה חדר הוא בחר הוא נעלם לי,יצאתי מהחדר ואחר כך מהבית נסעתי שעות ובכיתי כשקמתי בבוקר שמחתי שזה היה רק חלום.
יומיים אחרי זה נפרדנו.
זה היה כשהוא חזר מהבסיס אחרי ה21 , הלכנו למסעדה בשרית והזמנו המון סלטים ,צ'יפס ,בשר כל כך הרבה אוכל שיכסה על המבוכה שנוצרה בינינו בחודש האחרון, השיחה שלנו הייתה כל כך מאולצת שרציתי להעיף לו כאפה ולהחזיר את שחר המוכר שאני כל כך אוהבת ,אבל במקום זה ישבתי בכיסא שלי באיפוק אוכלת את הצ'פס והפרגית שלי בשקט.
אחרי זה נכנסנו לאוטו הוא הכניס את המפתחות כדי להתניע ואז הוא הסתכל עלי ואמר לי במבט ריקני , אני חושב שזה נגמר בינינו יפה שלי, ככה , כאילו שהוא אומר לי מה את חושבת על מזג האוויר היום מותק ? או אני הולך לעשות פיפי וכבר חוזר טוב מאמי? בפשטות כזו כאילו שזה משהוא פעוט וקטן ומתגמד .
לא יכלתי לנשום לרגע המחשבות שלי התרוצצו בראש בלופ מטורף עד שרציתי לצרוח להן שקט !אני צריכה לחשוב רגע אז תהיו בשקט לרגע אחד מחורבן! ,הנשימות שלי נעשו מהירות כל כך ושוב ראיתי אותנו במועדון מדברים ואז ראיתי אותו רוקד עם עיינים עצומות ואז ראיתי אותו בספסל עם השיער השחור שלו שעושה לי חשק לסלט בארומה ,את השפתיים שלו עם החיוכים והטוב ואת העור שלו השחום העדין ואת העיניים ,ראיתי את העיינים שלו ,הטובות,אלה שכל כך אהבתי שיכלתי לשקוע בתוכן ולצלול אל ים של טוב וככה פתאום תוך כדי המחשבות האין סופיות האלה אמרתי לו בקול הכי מתיילד עלוב ומושפל שאפשר ,אני אוהבת אותך. הדמעות שלי ירדו הן אפילו לו שאלו אותי אם אני מרשה להן לרדת הרגשתי כמו המשוגעים האלה בבית חולים פסיכיאטרי שמתנהגים בפסיכיות וכולם נועצים בהם מבטים אבל להם לא אכפת כי הם פאקינג פסיכים ועל הזין שלהם שכל העולם חושב ככה,אז בכיתי והוא ראה אותי בוכה וראיתי שהוא לא מסוגל לאכול את זה ועוד שניה גם הוא מתפוצץ מבכי ואז הוא אמר בקול הכי מאופק וקר ששמעתי ממנו שהוא לוקח אותי הביתה.
כל הדרך שתקנו,אני בוכה כמו פסיכית והוא שותק ומסתכל על הדרך ,ברדיו השמיעו רק שירי אהבה קיצ'ים כאילו בכוונה כדי לעצבן אותנו ואף אחד לא החליף תחנה כי אף אחד לא רצה להודות שזה מעצבן אותו ,הרגשתי שאני חלק מדרמה בהוט דרמה כשהגיבור עוזב את אהובת ליבו וברקע יש שירים עצובים כאלה וילדות בנות אחת עשרה בוהות בטלביזיה עם פופקרון וקולה ובוכות שזה כזה עצוב ורומנטי ורציתי להתפוצץ מצחוק או להחנק מבכי .
כשהגענו לבית שלי כבר הפסקתי לבכות הייתי במצב הזה של אחרי הבכי שמרגישים מן עייפות כזו ורוצים לישון שינה טובה ועמוקה בלי חלומות רק לישון ,פתחתי את הדלת ועמדתי לצאת הסתכלתי עליו ראיתי שהוא עומד להגיד משהוא ובשניה הזו לפני שהוא הוציא את מה שהוא התכוון להגיד מהפה שלו חשבתי שלא משנה מה הוא יגיד זה בטוח יהיה משפט מפגר שרק יעצבן אותי עוד יותר ויגרום לי לבכות שוב אז אמרתי לו שאני לא רוצה לראות אותו יותר בחיים יצאתי מהאוטו והלכתי,אני רק זוכרת את העיינים שלו מביטות בי במבט קורע לב למשמע המשפט הזה שהצלחתי לחלץ בשיא הקרירות שיכלתי להוציא.
נכנסתי הביתה ברוח סערה, לא הסתכלתי ימינה או שמאלה ראיתי רק את החדר שלי המוכר והאהוב והמנחם נשכבתי על המיטה ופרצתי בבכי אבל הפעם זה לא היה בכי מתאפק עם דמעות קטנות כאלה כמו באוטו עם שחר,הפעם זה היה בכי אמיתי עם קול, בכי כזה שבוכים על מישהוא שמת בכי ראוי ומשחרר .
אני לא זוכרת כמה זמן בכיתי אני רק זוכרת שהתעוררתי יום למחרת עם הבגדים של אתמול בלילה והמסקרה מרוחה לי על כל הפרצוף בחנניות כובשת.
התלבשתי ,התסרקתי הורדתי את האיפור ושמתי משקפי שמש ענקיות שיסתירו את העיגולים השחורים הענקיים מתחת לעיינים שלי, עשיתי לי יום הברזה מהחיים והחלטתי לסוע לים אז עצרתי בפיצוציה וקניתי בירה וסגריות ,אני בכלל לא מעשנת אבל רציתי לעשן באותו יום כאילו אמרתי לעצמי שקורה לי משהוא חרא גדול ועוצמתי כרגע ואני חייבת לקחת את החרא הזה עד הסוף ולהתנהג בצורה שמשקפת את החרא הזה בצורה הכי חראית שאפשר בקיצור ילדה מטומטמת בת 19 מה אפשר לצפות.
הגעתי לים לקחתי כיסא והתחלתי לעשן ולשתות בירה ,אני שונאת בירה והסיגריה גרמה לי לחירחורים מטופשים היה לי קר כי מי הולך לים בשיא החורף ,סבלתי ורציתי למות ,אבל כל הסיטואציה המפגרת הזו פשוט גרמה לי להבין עד כמה אני חיה בסרט מטורף עם עצמי ועד כמה שכל הדבר הזה שקוראים לו חיים מבדר עד לכדי דמעות אז ככה פתאום בלי כל אזהרה מוקדמת התחלתי לצחוק בהתחלה זה היה צחוק מאופק כזה אבל לאט לאט קלטתי שאני בים עם בקבוק בירה וסגריות ומשקפי שמש ענקיים בשיא החורף והתחלתי לצחוק צחוק מטורף עד שכאבה לי הבטן ולא יכלתי לנשום וזה לא עינין אותי בכלל אם מישהוא היה מודע למצבי העגום או עם מישהוא חשב שאני מסכנה או פסיכית או אם אמא והילד שלה עוברים עכשיו והאמא ואמרת לילד בקול מאופק ,אל תסתכל מותק יש אנשים שיש להם בעיות ,פשוט צחקתי וצחקתי עד שהפסקתי לצחוק והחלטתי שאפילו שחר לא יזכה לכך שאני אתפגר בשבילו אז החלטתי לחזור הביתה.
בדרך הדלקתי את הרדיו ושוב סופרייז סופרייז עוד שיר קיצ'י מפגר כחלק מהדרמה שאני חיה בה ביומיים האחרונים.זה היה שיר של עיברי לידר והקשבתי למילים והם נגעו בי וליטפו אותי והפעם במקום לבכות בהיסטריה או לצחוק כמו משוגעת פשוט הקשבתי למילים והתחברתי לכאב שלי כאילו התעמתתי איתו פנים מול פנים.
אתה אי שם בין שבר, בין ענן
בין דם ובין עשן
אבוד כל כך
ולי אין כוח, אין כוח עוד לראות
אותך נופל, אין לי כוח עוד
נשמתי נשימות עמוקות והקשבתי למילים זה השיר שלנו שחר אין ספק .
