את לא לי

הרוח מלטפת את צמרות העצים
ובך כולם עיניים נועצים,
אני מתבונן בך מרחוק
רוצה לחטוף אותך ולחמוק.

אבל את לא לי
לא לי את.

השמש זורחת לה במזרח
רוח קרירה חודרת למטבח,
מפזרת בבית ריחות של קפה
לוחש את שמך בקול רפה.

אבל את לא לי
לא לי את.

מתעורר עם צלצול השעון
מסיט בעדינות את הוילון,
מוציא ראשי מבעד לחלון
מחפש אותך בתוך ההמון.

אבל את לא לי
לא לי את.

מתבונן מחלון הרכבת הדוהרת
שואל את עצמי לאן היא ממהרת,
עוקב אחר הנוסעים העולים
מחפש אותך בין הצללים.

אבל את לא לי
לא לי את.

מגיע למשרד משקיף הימה
שואל עצמי מדוע ולמה,
למה את לא פה לידי
בידך המפתחות לליבי.

אבל את לא לי
לא לי את.

קרני השמש כבו להם מזמן
הופך אני עוד דף ביומן,
עוצם את העיניים ולוחש לך שלום
מרפה את המחשבות ושוקע בחלום.

אבל את לא לי
לא לי את.