עזה התחושה

עַזָּה הַתְּחוּשָׁה/מֹשֶׁה טְרוֹפֶּה
 
אֲנִי נִפְעָם, אֲנִי נִרְגָּשׁ, אֲנִי יוֹדֵעַ
הַרְחֵק מִכָּאן נִשָּׂאִים הָרִים גְּבוֹהִים,

נוֹשֶׁמֶת אֶרֶץ אַדִּירָה.

אוּלַי מִמֶּנָּה בָּאתִי, 
מִלְּשַׁד אַדְמָתָהּ.
תּוֹשָׁבֶיהָ מְצַפִּים לִי בְּסַבְלָנוּת אֵין קֵץ.
 
הַתְּחוּשָׁה כֹּה עַזָּה,
שׁוֹנָה, מְשֻׁנָּה.
 
אֲנִי רוֹאֶה שַׁיֶּרֶת גְּמַלִּים עוֹבֶרֶת,
שְׁמָמָה צְהֻבָּה,
שֶׁמֶשׁ קוֹפַחַת
וְדֶרֶךְ רַבָּה.
 
הַתְּחוּשָׁה כֹּה עַזָּה.
זָרָה, מוּזָרָה.

הַחֲלוֹם הוּא זֶה, אוּלַי חִזָּיוֹן תַּעְתּוּעִים.
אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ,
אַךְ קוֹל מְהַדְהֵד בִּי
לִטֹּל מַקֵּל נְדוּדַי,
לְהַטִּיל צְרוֹר חַיַּי עַל כְּתֵפַי,
לָנוּעַ.

וְהַדֶּרֶךְ מַמְתִּינָה לִי:
מְפֻתֶּלֶת,
אֲרֻכָּה,
נַעֲלָמָה.

כל הזכויות שמורות למשה טרופה ©