תפילת חנה

חידושה של חנה:

" והיא מרת נפש ותתפלל על ה' ובכה תבכה. ותדר נדר ותאמר - ה' צבאות אם ראה תראה בעני אמתך וזכרתני ולא תשכח את אמתך ונתתה לאמתך זרע אנשים ונתתיו לה' כל ימי חייו ומורה לא יעלה על ראשו"(י-יא). חנה אינה בוחרת באף לא אחת מהשיטות. דרכה של חנה בנויה משלושה נדבכים: ראשית, חנה פונה לבד אל הקב"ה. בעצמה, במהותה, בקרבת נפשה, בעולמה הפנימי - "ותתפלל על ה' ובכה תבכה". היא אינה מחפשת מתווכים, ואינה מבקשת להתנחם או למרוד. לפני הכל היא מציגה את עולמה לפני הקב"ה, ופורשת את מצוקה בפני שמיים. הנדבך השני הוא הנדר. אמנם, אין היא הראשונה לנדור נדרים בעת מצוקה - יעקב ויפתח כבר קדמו לה, אך גם היא משתמשת בכלי זה. בנדרה היא באה כביכול לקב"ה ואומרת לו - "אני עושה את כל מה שאני יכולה". בתחום הלידה אין יכולה לעשות כלום, משום ששערי לידה לא ניתנו בידי אדם, אך היא עושה כל מה שהיא מסוגלת לעשות כדי להפוך ראויה ללידת בן. היא מתחייבת על שני דברים: "ונתתיו לה' כל ימי חייו" - הבן יוקדש לה' כל ימי חייו, ו "ומורה לא יעלה על ראשו" - הוא יהיה נזיר. שמואל הוא הנזיר האולטימטיבי של המקרא (בניגוד למחשבה המקובלת שזה שמשון. נזירות שמשון היא נזירות מסוג אחר). הלכות נזיר וכהן דומות בהרבה דברים - שניהם אסורים להיטמא למת, שניהם אסורים בשתיית יין, לשניהם יש מצווה בשיער - כהן חייב להסתפר ולנזיר אסור להסתפר, לשניהם יש מעיין נזר על הראש (" כי נזר שמן משחת אלוקיו עליו"[10], " כי נזר אלוקיו על ראשו"[11]). דווקא הדמיון הזה מבליט את יחודו של הנזיר מול הכהן - קדושת הכהן היא סגולית, מולדת, מלמעלה למטה, בעוד שקדושת הנזיר היא בחירית, מלמטה למעלה. חנה עושה את שני הדברים - הקדשת הבן לה' והפיכתו לנזיר. המרכיב השלישי של מעשיה הוא הדיבור על ליבה. בהתחלה כתוב " ותתפלל על ה'", אך לאחר הנדר כתוב  " וחנה היא מדברת על ליבה" - לא רק תפילה כלפי חוץ אלא שיחה פנימית מול ריבונו של עולם. היא שוטחת את ליבה. אלה שלושת המרכיבים שהביאו לישועתה.         

  נלקח מהמקורות.