אינסומניה / רונן

אינסומניה / רונן

כשהיום נימוך כמו קורנפלקס וחלב

ומתיקות קלה מציתה את הלילה

כשהעיפות מתפשטת כמו אישה זולה

אור של זיכרון מהבהב כמו רמזור מקולקל

מתלבט אם לתת לשינה לעבור

ואתה תקוע בין נים לנם

כשקול פנימי מקריא את שירת עוונותיך

החולפים בסך כמו קופים מנייר

מדלגים מענף לענף של חייך

פיהוק מפוקק מניס את העדר

והנה, כמעט, אולי אתה שם

ופתאום היא עולה כמו תמיד מפורכסת

משתלטת על כל במת תודעתך

האישה, הבושה, ההחמצה

מסובבת ראשה, חורצת לשון

מחייכת , לועגת לאידך

כמו תמיד לא נותנת לישון

נועצת ציפורניים מטופחות

בכל אותן שנות הלקאה עצמית

מתחבט מצד לצד כמו דג מחוץ למים

מנסה להתכסות בשמיכת השינה

אך היא בשלה מביטה לתוך עפעפיך

היא בשלה ממתינה לעימות

מנער את השינה משנס את שיניך

לנעוץ, לנשוך במחאה אלימה

ואז בדיוק כשלשונך כמעט ועל העליונה....

אתה מתעורר למחרת

עייף ולא מבין על מה

© כל הזכויות שמורות לרונן