סינית

קצף הים ליטף את אצבעות רגליה,

שנה אחר שנה אחר שנה אחר שנה,

תר אחר עקבות אהבתה

אל זה שהלך מעימה.

ורק הלבן הלבן הזה

העז להתעמת עם הלובן בעיניה,

מודד ויודע, כי הסדקים הצרים

שיצר בהם השמש המסמא- מתאימים

נקודה לנקודה, תו לתו, אינסוף לאינסוף-

לקו האופק האפור הנמתח למולה.

עכשיו הכול תלוי בה.

אם רק תרצה תוכל להניח את הקו המופלא

ההוא- תו לתו, נקודה לנקודה, אינסוף לאינסוף

על קו סדקי עיניה

ולשאוב את שנותר ממנו אל תוכה.

אינני יודעת מדוע רצונה אינו רוצה דיו.

שמא אין רצונה אמיתי.