sur-Real?

הראש המוטל, דיבב את פניו                                                                                              

הם אמרו לו, צחק , אל הצלם שבך אני יוצר

המחטים ינעצו ללא קושי, רק צחק

הראש המוטל, צחק כאשר סוסים בערביך

ילכחו, עין תחת עין, באור הפנים , מאומצות

השיניים ילחכו ללא קושי, רק צחק

הראש המוטל, מן הליחה הוא עולה, מדובב את פניו,

האדון ישב בכרכרתו, כפוף מבט

העגלון לצידו, מקפל את בגדו, ואת זרועותיו

ראשו המוטל, אינו נע, אינו קד

אל עבר אופק, קברו של הלז, האדון מסב את ליבו

לחומה הנשקפת, מעבר לעיר

הוא חושד במשרתו,  הזומם להרגו, לרשת אותו ואת פרצופו

האדון ישב בכרכרתו, בהה במיים הבוציים מתחתיו, דבר

האדון שתק. נערת הסוסים, הוא זוכר את השבט, שהפליא להרכין

פניו עמדו, לקשר את המוות, כחייל היה מורגל, להרצין את עיניו

המשרת לא בושש, וחולצתו לבנה, מסולסלת, מסר את הפיגיון

לידי האדון.

מרוצת הסוסים, הבהילה אותו

היא נקשה במדרכה , ששתקה עד כה, ונקירות בראשו, הבוץ הערב

---

באנו אל הבית, נכנסנו בזאת הדלת, קיפלנו את זה הבגד, פנינו מדובבות

חשנו ברע, התמוטטנו אל האח, האש המבורכה, השפילה מבט